Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 92

— 92 — פני האחת הפכה על צדה השניה וכרגע הוציאה וידביק עגה אחרת במקומה. וכה אפה במשך עשרה רגעים סל מלא עגות רכות. את העגה הזאת שכחת להפוך — צעקו הנערים אשר עזרו להמכלכל נטלאנתו — תן אותה עוד הפעם בהתנוד. לא! כעת לא אוכל לתתה שנית בהתנוד כי היא תתקלקל עוד יותר. השליכו אותה לכלב הבית; כי אין לה תיקון. מה נטלצו דברי הנביא — קרא אבי־יעקב אשר האזין דברי הנערים עם המכלכל - אפרים הי׳ כעוגה בלי הפוכה. ענות כאלו — אמר עזריהו אשר ישב והביט כעין חדרת על עריכת הענות ואפיתן — כשרות לדעתי גם לפסח. ובטח באופן הזה אפו גם אבותינו את בצקם בצאתם ממצרים. אנכי לא אוכל לאכול לחם כזה זמן רב — אמר אחד המורים אחרי אכלו חתיכת עונה חמה. במצב חם טובות הנן לאכילה. אבל אחרי אשר התישנו; קשות הנן לחיך ולעיכול — אמר המכלכל. — לכן — פקד ראש המורים — תן לנו היום רק מהעוגות החמות האלו ולמחר בראותך כי יחסר לחם, אז תתן לכל אחד חצי מנתו מהלחם אשר הבאנו אתנו מירושלם והחצי השני מהענ״ת אשר אפינו פה למען נקים שבכל השנה "אנו אוכלים חמץ ומצה". נין כה וכה נטו צללי היום. התפללנו, והמכלכל חלק לנו את ארוחתנו, ואנחנו בלענו את הענות החמות האלו כתאוה עזה. ואחרי כלות הארוחה עליתי אנכי ויעקב רעי לאולם האכל אשר בהמחלקה השניה כפקודת ראש המורים« בערב הזה נוכל לבלות מעט זמן יותר אצל השלחן, -אמר ©דהו הסופר— ני למחר אין עלינו עוד לעורר שחר, כי