Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 86

לו, ואחרי התאחדם יחד ימול לתוך מי מרום, ובצאתו מטנו ירד ברעש ובמהירות גדולה ויעבור גם את ים כנרת ובאחרונה יפול אל ים המלח". וכמה מדת עמקו ורחבו I‘ — הוסיף ראש ד,מידים לשאול את מנחם חברנו.— •רחבו ועומקו איננו שוה בכל המקומות ובכל עתות השנה, בי משני עבריו יפלו בו נהלים רבים אשר רובם יחרבו בסיף ימי הקיץ, ולכן ישתנה רחבו ועמקו לפי עתות השנה. בימי האביב יגדל ויעלה על כל גדותיו, ובימי הקיץ ימעטו מימיו עד כי במקומות אחדים יוכלו לפעמים לעבור בי ברגל*. הביטו■ חביטו! ראו, ראו! —צעק זרחי הקטן שבארחתינוי הסיבנו מבטנו לד,ירדן, והנה איש לבוש בגדים לכנים׳ מכף רגלו ועד ראשו עולה מהירדן. מה זאת, מר, זאת? — שאלנו כלנו. איש יוני ארח הוא, ונהג ינהגו היונים עוד משנות מאות הראשונות לספירת הנוצרים לקנות להם בגרים דקים לבנים ובהם יטבלו את עצמם בר,ירק, ובהם יקברום יורשיהם. כי קדוש ונכבד הירדן כעיני הנוצרים, על כי בו נטבל מחוקק דתם. וגם ממימיו יקחו עמהם . ספר נא לי אתה מקורות הירדן — אמר ראש הטורים אלי — הלא כאשד אמרת חזרת על ספרי נביאים הראשונים בימי החפים . את הירדן עכרו בני ישראל בחרבה בבואם בראשונה לארץ, ומלחמות שונות נלחמו בני ישראל בערבות הירדן. בככר הירדן יצק המלך שלמה את הים, המכונות ושאר כלי הנחושת אשר עשר, לבית המקדש• הנביא אליהו לשני עלותו השמיטה ר,חצה את מי הירדן באדרתו, והוא ואלישע תלמידו עברוהו בחרבה, ומיד