Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 84

84 -י- אשר שמו עמכם פעטים אחדות. שאלו אחדים מאתנו. — ענה המורה— ולהקת המשוררים על־עוד בפניני נליהו׳ נקרש ףג'?!בפירוי, ומעץ על גדותיהו, נשמיע עוף את־זטירו׳ לירדן לנךדן נחישה׳ אף נהקע־לנו עזם;תד; את־חי;ינו מגיל נקדישה לחרש ניר ולשדה גיבוד וכר. 5אם לפולצי קרץ יהשבונו'ריץנים, 3ענם : שופטי ארץ׳ הלאם ל** י.פנו בנים? אדמת הנרדן' היא אמנו׳ לנו עיניה'!:שואות;?אסמי• היא תקראנו, .ועלי לסיד! ןי?ןע־ות. ןב1ד וכר. לכן שירו נא את שירת "הירדן•1) ״כניגון ראשון־לציון.? — כן, •בניגון ראשון־לציון" - אשר בקרבנו החלו לשיר t כשאון רעם בשמי.ם, קול אל חוצב להבות׳ קול קורא מירושלם: שובו לארץ אבות! לנרדן'לנכרן אתיו׳ נם' שימו עליו מעברות, מקום 9ל;יו נסמיו׳ קעמידו עזם מאמרות; קבור לאדקי ולאקצנוי על הנך־דן נכין מושבנו. אמון עולם נישקע. לך אימה אהובה׳ לרןבין נרצע׳ בל קהי עיור עזועה; כבוד לאדני ולארצנו, על הירדן נכין מושקנו. 1) 8ל’2ה ויצ׳ר לדחי יוסף ן^ן1 צר 2»—61.