Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 78

לא אחסין לשטוע קולן ולראות פניהן, ומד, גם אחרי כי כהכרת תלמידינו הננו נוסעים. מי יודע אם לא נשאר להן חמדה הזאת למורשה מכת יריחו איטר ישבה בחומת העיר בעת בוא אבותינו לארץ — ענה עזריהו בלצון. — ראש המורים נתן לנו אות כי נוכל ללכת לנוח. יום שני. קמנו עם עלות השחר, התפללנו ואכלנו במהירות ארוחת הבקר ונשם לדרך פעמינו. בצאתנו את פני יריחו אך החלו קרני השמש להגיח ממקומם, ואנחנו התענגנו מאד על מראה צאת השמיט בארץ הזאת׳ אשר אין ערוך ליפיה והדרה. נם עט סופר מהיר תקצר לתארה ולבארה כמו. רוח צח קל נשב מכל עברים׳ וקול הצפרים נשמע מבין ענפי העצים העומדים זעיר שם זעיר שם על פני הכבר. אחרי עבור המשים רנעים עכרנו על פני הדרך ההולכת ל״נבי מוסאי(הנביא מיטה), הוא המקום אשר על.דברת המושלמים קבור שם משה רבינו ע׳ה, ובימי האביב ינהרו המונים המיונים, אנשים ונשים מיושבי ירושלם ומד,כפרים אשר סביבותיה בקול תרועה והמון חוגג להתפלל בהמקום הזה. וביום היטשי שלפני חג הפסח להיונים ילך ראש כהני המושלמים (מופתי) לבקר את המקום הזה׳ויתמהמה שם שבע הימים. והפחה וכל פקידי הצבא, להקת המנגנים וכל רבי העיר ונכבדיה, והמון חוגג גדול;לוהר מבית המסגד הגדול העומד על מקום המקדש עד ראיט הר הזיתים. כצעדים מספר אחרי הדרך הזה עומד בנין קטן בודד הנקרא עד היום יקסר הגילה" (מבצר חגלה)׳ כי הוא עומד על מקום בית חגלה העתיקה, גבול יהודה ובנימין (יהושוע טיו וי), והנוצרים