Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 62

להתנודד על גד החמור שלשה ימים רצופים, וללון תחת כסת הרקיע מבלי מחסה מחרב וקור. מתי תסעו? ומי ומי הניסעיס Y — שאלני אבי אשר מרוב טרדתו לא שמע את שיחתי עם אמי היום הודיע לנו ראש המורים כי ביום השלישי אחר הפסח יסע הוא ביחד עם שאר המורים ועוד אחדים ממיודעיהם ליריחו, הירדן וים המלח׳ ואתם יחד יקהו את התלמידים החרוצים אשר השיגו בתעודותיהם את המספר "אחד" *המודה •טוב מאד") על המיטה ענינים מעניני הלימודים. וכמה תארך נסיעתכם ■? זאת לא הגיר לנו ראש המורים, אך אנכי שמעתי מאת יעקב רעי אשר גם אייו ימנה סמספר הנוסעים, כי י המסע תארך שלשת ימים. ביום הראשון נבא ליריחו ושם נלון הלילה; ולמחרתו נתור את כל ככר הירדן וים המלח, ונשוב ללון ביריחו, וביום השלישי לעת ערב נשוב ירושלימה. אין כל פחד, רעיתי — אמר אבי לאמי אשד עמדה גם היא אצלו לשמוע את פרטי מסעינו — ביחוד אחרי איטר בלוית מוריהם הם נוסעים. להיפך, מסע כזה יחזק עוד את שרירי ועצבי הנערים הרכים והענוגים. ובה׳ נשים מבטחנו כי לא יקרנו אסון. ואנכי אקוה כי המסע הזה תביא לו תועלת משולשת, תחזק את גוז־» תעורר את רוחו (תשתיל בלבבו׳ אהבה נאמנה'ורגשי קדש לעמנו, דתנו וארץ אבותינו אשר לעולם לא יטהו מלבו. ובמאד מאד השכילו מוריהם בבחרם למו את הפרס הזה.-־- ומי יתן והיה לבבם זה תמיד, לנסע את תלמידיהם בימי החמש בסביבית עירנו ולבאר להם את תכונת, קורות הכרעות כל מקום ומקום. כי הדבר הזה מועיל לנערים כנילם הרבה יתר מהקריאה הפשוטה כספרי