Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 36

1י — 36 — המס. ויען השיך ויאמר אני איני נותן לו שום מס מחטת שהחריב את הכפרים, האמנם אתן לו מנחה כמו ל׳ גמלים וגם פן המגדל איני נותץ כי אם אחר שילך מהלך נ׳ ימים אם ירצה, ואם לא ירצה •שב פה עד מלאת שנה תמימה ואיני מתיירא. ואז המשנה על ידי שלא הועיל לו שום דבר ולא הצליח וגם שהיה צריך לילך אל החאג׳ ובסרט שהיה יושב אצלו השר שבא מאת המלך מקושטא שהיה דוחקו שיקום וילך■ ועל זה נתרצה כמו שדבר השיך ושאל ממנו שיתן לו את בנו כערבון בעד הריסת כמה אבנים מהמגדל וגם השיך שאל ממנו ערב לשר אחד גדול שבדמשק שיהיה בבית השיך עד שוב בנו׳ וכן עשו שהשיך נתן את בנו הקטן למשנה לערבון והשר הגדול של דמשק בא אל בית השיך, ונגמר השלום ביום הי בשבת שהוא יום סיג לביאתו ותכף צוה המשנה שיצאו אנשיו מן הלאגיום ובכללם יצאו נם היהודיסהחופרים ובאו ונכנסו לטבריה וישאלו את פיהם היהודים על בני צפת שזה שלש חדשים שלא ידעו מטוב שום' מקום, ואז אמרו אותם היהודים שבעוה״ר זה שלש חדשים אשיר יש דבר גדול בצפת ומתו כמה מישראל. ואז ידעו אנשי טבריה שמאת ה׳ היתה זאת שתהיה טבריה סוגרת ומסוגרת לבל יבואו וילכו מצפת לטבריה והיה חס ושלום סכנה שמא ידבק בהם הדבר, וגם ידעו והבינו שמאת ה׳ היה לחזק את לב המשנה להראות לבל העטים נפלאותיו׳ שזה השלום שגעשה לסוף שלשה חדימים היה אפשר להעשות ביום י־ד לביאתו שאז נכנע השיך ושלח לו את אשת אביו. אמנם אם מאז היה נעשה היו אומרים אם היה מביא הטירום הגדולים או הסולמות או הספינות או הלאג׳וס כאשר היה בלב של המשנה היה מהריב אותה. וגם מאת ה׳ היא שהשיך לא האמין לביאת המשנה מתחלת דבר כדי שישאר במתי מעטובמזונות מצומצמים •י■ ׳1 ׳ 1 s I \