Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 37

— 37 — ■a וכדי שישלח ממבחר אנשיו חוצה ולא יועילו בעת צרתו שאם היה יודע כל זה מקודם והיה מביא חיל גדול תוך טבריה .והיו טט־תים זית דמשנה, או מבריחים אותו ולא היה שנחי לםי שדרך הרבים מנצחים המועטים. אמנם הנס היה שעם היותם מועטים והדרכים נסגרים ועם המשנה חיל גדול ואם שעשה בל מיני מלחמה וכל מיני ערמה ותחבולה. ואף על פי כן לא עלתה בידו, זה טורה שמאת ה׳ היתה זאת היא נמלאת בעיני העולם וגם ידעו בבירור שאותו היום ששלח המשגה בשביל בני הרב הי״ו ע״י הדי לושאר, היה בלבו שאם ישלחם יתגולל עליהם ויקה מטנו זי כיסים ואם לאו ישחטום. וזה גם כן היה טעמו מקודם ביאתו לשלוח אליו על ידי שולחניו שילך לצפת לעשות בו כל מה שיכול לעשות ליקח ממנו מטון רב וה׳ נתן בלב הרב שלא לצאת מהעיר ושלא לשלוח את בניו כי בטח בה׳ באמה אוי טרחתי בי׳ אצכעותי לבנותה וה׳ אשר חפץ בישובה לא יחריב אותה וזכית ההבטחה עלתה לו כי גדולה ההבטחה וזכות הצדיקים שוכגי ארץ ובסרט ר׳ חייא ום־עת טרחמוהי אשר הקדימו תפלה לצרה במערתו הגין עליהם. ובכל זאת עדין לא היו מאמינים אנשי טבריה עד שילך המשנה ולא זזו השומרים ממקומם בין מהמגדל בין מהחומה עם כל בלי מלחמתם כי יראו כי אמרו אילי עשה בערמה ליכנס תוך העיר. ויהי ביום ש״ק יום פ״ה לביאתו ד׳ בהדש כסלו באשמורת הבוקר קם המשנה עם כל חילו וילך לו אל ארצו לא נשאר א׳ ואז הלכו עם בני ישראל לכית הכנסת בששון ובשמחה וקם הרב דל לדרוש להם כמנהגו בכל שבת ודרש להם בשבח הנם ואחר הדרוש קודם הקדיש כירך הגומל בלשון רבים וצוה להם שיענו אמן לצאת י״ח. ואחר כך גמרו את ההלל וקראו הלל הגדול עם נשמת כל חי עד סוף ישתכח ושדרו בקילזטרה ונעים ככחגים ובמועדים ועשו אותו יום