Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 35

au '1 ',•M; /. — 35 — א׳ כסלו והיה יום פ״א לביאתו נימט’ "אף" שנסתלק חרון אף מטבריה׳ שבו ביום כלו כל כלי זיין וכל מיני מלחמה ונחה ושקטה הארץ. ויהי ביום ראש חדש הב׳ של כסלו יום פ״ב לביאתו ואותו היום היה יום אידם שעושים אחר ראטיזאן אמר'השיך בלבו אשובה אשלח למשנה איזה דבר לשם שמחת האיד ולא לשם בקשה ושאלה אלא כדרך העולםי וכן עשה שעל ידי אחד מעבדיו ולא משריו שלח אליו ר גמלים; וכה אמר למשנה ככתב : מנחה היא שלוחה לאדוני לשמחת האיד שיהיה לו השנה בס״ט. ואף על פי שכנגד ערכך סחו תה היא אך היא כנכד ערכי עד כאן דבריו. ויהי העבד ההיא עולה אל ההר וד׳ הגמלים עמו שלח הימר הגדול של המשנה והביאו אותו אליו ולקח הכתב מידו ובקראו הכתב אמר לא ראיתי עוד חכם ונבון כמו זה השיך, ויקם וילך אל המשנה ויאמר אליו ראה מה סבלן ועניו הוא זה שאחר שלא נשאר לך מה לעשות ימלא היה לך שום הצלחה בשום דבר וגם הוא לא נפקד ממנו איש ולא נפל שום בית מעירו ♦ אלא אדרבה הוא הרג מאנימיך הרבה ׳ ועם כל זה שלח אליך מנחה. ולא תעלה על דעתך שהוא אינו יודע טעימה הלאג׳וס שאינו שוה כלום מחמת שעדין הוא רואה אותם חופרים ועל זה מתיירא" אינו כן לפי שלא נעלם ממנו שום דבר שגעשה במערכה שלנו. כי באישון לילה ואפילה הולכים ומגידים לו כל העתיד לעשות, לפי שיש לו הצלחה בכל דרכיו וכלם אוהבים אותו. ועוד אף על פי שיחשוב שטעימה הלאג׳ום הולך דרך ישר היה יודע שלא תעשה מאומה על ידי שגם הוא עשה חפירה עמוקה סביב החומה, ואדרבה י׳וא מקיה מתי יבואו ונהרגם. אז שלחו אל השיך שרים רבים ונכבדים מן הראשונים לתווך השלום שיפיל מן המגדל ב׳ שורות אבנים ויתן לו את