Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 33

— 33 ועל ארבעה לא אשיבנו. ועוד שמתירא אני אם אשלח את אחיי שמא ימיתהו או יעכבהו עטו או יוליכנו עמו בשלשלאות של בחל, ואז מוכרח אני בשביל אהבת אתי לעשות כל מה שיבקיע ממני, ואז שלחו אליו בשבועה חמורה באמונה שלהש, שאם ישלח את אחיו, כאשר יבא כן ישוב אל מקומו בשלום. ואז שאל מאתם אם תתנו ערבון עד שובו בשלום, וכן עשו ששלחו שר אחר גדול מגדולי שרי המשנה בעדכון ושלח לאחיו שיך יוסף וביד נעריו עשרה גמלים להמשגה מנחת ראיון וישב השר בבית השיך עד שוב אחיו לעיר. ויהי בבואו אמר שהמשנה רוצה שיפיל קצת מהמגדל ושיתן כל המם אשר היה חייב מכל הכפרים אשר סכיניו להמשנה של דמשק׳ לפי שהיה טענה אל השיך לסטור עצמו מן המם ההוא מחטת שנחרבו כל הכפרים ההם ובני קדר שבאו עם המשנה לקחו את כל מקניהם ואת כל אשר להם, אם כן מאין יתנו המס; ועל זה אמר המשנה שהפשרה היא שיתן את כל המם ההוא שהיה כמו ק׳ כיסים 1>;ולא הודה לו השיך על זאת. ואז בא שר אחד מקוששא מאת המלך לאמר אליו שכבר קרב הזמן ימל החאג׳ ושיקום וילך לדרכו ימלא יתאחר יותר. והמשנה חילה את פני השר שיתעכב ימים מועטים; והטעם שעדין היה בוטח בלאג׳וס וקרא לפניו להממונה על החופרים יאמר לו תאמר ל* האטת עד כמה ימים תשלים מלאכת החפירה עי שתמצא יסוד ההומה; ואמר לו עד ט״ו יום אחרים; ואמר לו המשנה פקח עיניך והשתדל כמלאכה כי כבא יום הפ״ו ולא ’היה מוכן אטול את ראשך. וילך המפונה ודחק החופרים ולחץ איתם שיחפרו ד׳ אמות יותר ביום, יותר על מה שהיו חופרים יכר יום ביומו. ויהי אחר ה׳ ימים לעבודה הקשה; נבנם הממונה 5 י) הנים הוא esc,־ ידוע אצל דעונ״ם.