Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 29

29 J ’»M היו נלחמים וקול הדופקים ואבני בלסטראות רדה עולה עד לשמים׳ וישראל בבית הכנסה באורים כבדו הי ובקול זמרה ולא חסרו כי אם ד מינים כי אף שהלולב היה נמצא בעיר שיש בה דקלים. אמנם ג׳ מינים האחרים היו חסרים כי היתה טבריה טסונרת מיום ה, באלול והיו ישראל מצטערים מאד מאד על המצוד, הזאת, ובכל יום משבעה ימי הסוכות היו בטוחים והיו אומרים מחר יעשה אלהים לנו וכן היו אומרים יום ויום, ויום הדר היה להם דאגה גדולה, כי אמרו עתה עבר זמנו, ובו ביום נעשה נם שגלגלו שרי המשנה לתווך השלום ובא יהודי אחד ממערכת המשנה יחד עם שרי המשנה ובראותו שעת רצון שבאותה שעה אין פחד שימיתוהו אנשי המלחמה שלח אותו הגביר הריי לושאט ונתן בידו אתרוג והדם וערבה ואז עקרו לולב מהדקל וברכו כל העם על נטילת לולב ושהחיינו ושמחו שמחה גדולה שמרוב השמחה הורידו עיניהם דמעה מהתלהבות המצור, אשריהם ישראל. אחד זאת שלח המשנה לדמשק לקצץעצי ארזים ארוכים לעשות מהם סולמות והביאו כמו נ׳ מהם והיה מראה אותם מהמערכה כדי שיראו אותם אנשי החומה ויכנעו. ויהי ביום ש״ק שבת כראשית אחר תפלת שחרית ראו מד,הומה חיל גדול רוכבי סיסיס שבאים מן המערכה לדרומה של טבריה והמערכה היתד, לצפונה לא נותרה נשמה באנשי טבריה על ראותם רוב החיל וכוונת המשנה היתד, לארוב על המגדל שהוא לצפון העיר וצוה לחילו שילכו קצתם לדרום למען יראו אנשי העיר ויבינו כי המשנה מצד, להלחם דרך אותו צד ואז ילכו רוב אנשי העיר לאותו רוח יישאר המגדל במתי מעט ואז יוליכו את הסולמות ויעלו. ואנשי המשנה לא אבו להוליך הסולמית עד שדבר על לבם והודיעם כערמה שעשה שזה הצד של הצפון הוא ריקן שכל אנשי העיר סגר פניהם לדרום להלחם עם החיל שעבר לפניהם וגם על ידי