Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 30

שוחד והבטחות עד שפיתה לקצת אנשים שהיו עגיים ודקים ופוחזים להוליך הפולמית. ועוד אמר למוליכי הפולטות׳ בריחוק בי מילין או מיל א׳ מכם אני מעמיד חיל נהל, שתכף בראותם שאתם הגעתם הסולמות ככותל המגדל, הפה ירוצו אצלכם ויעלו אל המגדל, וכן עשו והביאו הסולמות. והי הפר עצתו וקלקל את מחשבתו ואף שרוב אנשי המגדל הזרו אל הדרום לראות מה יעשה אותו החיל, מכל מקום לא הניחו המקום פנוי מכל וכל כי נימארו מעט מזער. וכאשר ראו מביאי הסולמית קראו לאותם שיהלכו לצר דרום ושלחו א׳ מחם אל העיר שיבואו משם לעזור כי ככר נודעה הערמה ותחבולה של המשנה׳ והלכו תכף מן העיר בנחיצד, רבה. ואנשי המגדל המתינו עד שנתקרבו אל המגדל ובהקריבם השליכו עליהם אבני בלסמראות והסיתו מהס ששים אנימים וגם ק׳ אנשים יצאו מהמגדל והלכו אצל המומתים והסשיטים!גם הרגו מהנשארים כמו ארבעים איש אחיים והנשארים חזרו לאחוריהם בשבר רגל או בשבר יד, וחזרו אל המגדל והעלו את הסולמות אשיר השליכו החללים, וכל אותו החיל שהיו מיכנים לעלות אל המגדל חזרו בפחי נפש« ואותו היום שמחו אנשיי טבריה שמחה גדולה; שמקודם ותבקע הארץ־ לקולם מקול נהי וצעקת שיל אנשים והטף בראותם סתע פתאום קול שאון מן המגדל וקול הפולבורה לאין קין. וגם אותו החיל •מהלכו בבקר לצד דרומה של עיר היו חוזרים אל המערכה כאילים וכצבאיס, כי כשמעם קול תרועת מלחמה השיבו שכבר הניחו הסולמות והיו הולכים גם הם יממה כאשר צור, המשנה. ועל זאת היתר, צעקת הנימים והטף, שעדין לא היו יודעים ימאגשי המגדל נצחו, וכאשר ידעו בסוף וראו את הסולמות שהביאום תוך העיר אז היתד, ליהודים אורה»ושמחה כי חיטכו אותו היום כמעט קט •מהיה נכנס המימנה לעימית חרב נוקמת כאשר עם לבבו. ועיר