Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 28

— 28 — השיך לא היו מכוונים להם ולפעמים היו עוברים על גבן והולכים למרחוק, ונם גדול היה. ואחר זאת שלחו שרי המשנה אל השיך לאטר לו, ראה ראינו כי מן השמים סייעוך׳ וכסבורים אנחנו שהמשנה הפיג את לבו וכבר נחם על הרעה, ואינו דרך ארץ שישפיל עצמו אליך, אשר על כן תשוב פעם שלישית תשלח את אשת אביך ולא ישיב אותה ריקם כי היא תבא ותדבר עם המשנה ואנחנו נבא אחריה ומלאנו את דבריה. וגם בפעם הזאת רצה השיך לעשות כרצון השרים ושלח נאותה עם סוס שוה ק׳ אריות ונם השרים דברו אל המשנה וסייעו אותה. אמנם שאלות המשנה היו קשים לשמוע, וכה אמר אם תרצו שאשלים עמו צריך ב׳ דברים, האחד שיפיל המגדל עד לארץ, והשנית שמוכרח אני לעבור תוך טבריה עם חילותי ליכנס בפתח אי ולצאת בהכירו שכך נשבעתי קודם בואי. ותשובתו של השיך היה, לא אוכל לקיים אחת מהנה יען איני מאמין בו ואיני פתי להפיל את הטנדל שחביב עלי כתורן לספינה, ואחר כך שרוצה לעבור עם כל חילותיו בעירי שאמסור את עירי בידו ואת עצמי. האמנם אם לקיים שבועתו הוא יכול לקיים שתיהן על ידי שאפיל מהמגדל כמה אבנים ונק׳ הריסה. וגם שיעבור הוא בארצי עם עשרה אנשים לכד. ולא הודה נם בזה ויחזק לבו; ובפעם הזאת הגי מאת ה׳ היתה זאת שנתן בלב שרי המשנה לגלגל לתווך השלום (אף שלא. נעשה), לגרום׳ תועלת גדול לעמו ישראל שלא יחסרו ממצות ארבעה מינים, כי כל המצות לא חסרו הן תקיעת שופר והן לסכך הסוכה הכל נמצא ונעשה כהלכתו ומועדי ה׳ עשו בשמחה ואף שמחת בית השואבה עשו בלילי חול המועד בשמחה ונשירים בתיף וכגודל אשד הנוים