Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 26

— 26 — אמנם עתה שגם זה לא הו-איל, אפשר שאולים עמי׳ והלכה אל המשנה וניד נעריה סוס יצור! ודק אריות׳ וגם בפעם הזאת הדורון לקח והשיבה ריקם. ובו ביום על ידי שהותר ללכת מן המערכה אל העיר מחמת מתווכי השלום בא כתב מאת הגביר הרי לושאט פן המערכה אל הרב זלה״ה לאמר; *היהודים יזהרו וישמרו את עצמן מאד מאד שיעמדו כלם במקום אחד בהחבא וישלח אדוני את שני בניו' אל המערכה כי נתן לי רשות המשנה על זה ויהיה יותר טוב שלא'יהיו שם ויםחדרי ולא רצה הרב לשלוח לו את בניו והשיב לו על היהודים מי ששמר אותם עד עתה מן הקונבראש ומן הטיתם אה שלא נשמרו׳ שכלם הלכו ברחובות קריה׳ גם עתה ישמרם ויצילם. ובעת ההיא התחילו העם להתאונן עם השיך ואמרו לו, איה אנשיך וחיליך העומדים עמך סדיר חאנה״< כי אחר שהשפלה את עצמך זה פעמים מה לך עוד להמתין אס לא להביא חילך להורגו כי הרי כוונתו רצויה להרגך. ויען השיך ויאמר להם לא מחשנותי מחשבותיכם כי אני חושב העתיד לבא הנה באמת ימאס אני הכינותי את חילי הוא להביאם על אהד משני דרכים. האחד הוא שאם היה בא המשנה של צידון לעזרני מיד בעלותו לצפת או לעכו הייתי מביאם להורגו ואם היה נהרג היו אומרים העולם המשנה קם עליו והרגו. והשני הוא שאפילו לא יבא המשנה לעזרני אם רואה אני שאיני יכול להציל את עצמי ואת עירי על ידי שהיה ממית את אנשי העיר בזריקת הטירוס ונשאר אני במתי מעט או שהיה מתחיל להחריב החומה באופן שהיינו יראים שמא יפיל החומה אז תכף הייתי מביאם׳ אמנם עד עתה לא החסיר ממני מאומה ככחי אז כחי עתה הנה אנשי לפני בריאים וטובים והחומות חזקים ומן השטים מסייעים אותנו כי הקונבראש והטירום לא הזיקונו. אם כן מה לי ולצרה הזאת להביא את