Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 25

— 25 — ובכל זאת בזמן שהיו משליכים הקונבראש אשר אחרי כן לא נמנעו ישראל מלילך אל בית הכנסת ערב ובקר וצהרים ובכל שבת היה הרב דורש להם כמנהגו והיה מבטיח להם, שלום לכם אל תיראו, תדעו באמת ובתמים שאין המשנה לוחם עם אנשי טבריה כי אם בשכינהי שהים של טבריה רומז אל השכינה ובים הזה הוא בארה של מרים ימנם הוא רומז אל השכינה, וכיון שכן ה׳ ילחם לכם, והרי עיניכם הרואות את כל מעשי ה׳ כי נורא הוא׳ כי רוב הקונבראש הלכו אל הים׳ והבאות אל העיר לא הזיקונו, חזקו ואמצו וה׳ אתנו אל תיראום ובשביל ישראל ניצולים נם הגוים. לסי שהגוים חיו יומם ולילה על החומות לחורב ביום ולקרח בלילה על משמרתם לראות אם יתקרב איש מאנשי המשנה לחומה ויגפוהו וימת. וכל הלילה תמיד לא יחשו לצעוק בקול גדול כמנהג שומרי החומות משקיעת השמש עד זריחתה כדי שלא יפלו חבלי שינה על עיניהם. ועדת ישראל היו בביתם אוכלים ושותים על שולחנם וישנים על מטתם׳ וכל טיגי האכילה היו לרוב אף שהוא ביוקר מעט, כי הזמן גרם שלא היה פנאי קודם ביאת המשנה להביא מן הכפרים משכת שהימיך לא חשב היות ביאת המשנה אמת כמ״ש. אחר זאת באו הטיתם הגדולים מחיפה׳ ואף שהיו לו ד טירום אחרים שהביא אותם מדמשק עמו. אמנם היו הטגים שהפילוט״ה 0 שלהם היתה משקלה ק׳ דרהם 2) אבל אלו הפילוטה שלהם משקלה ב׳ אלפים דרהם. והתחיל לזרוק על העיר ועל החומה כמו אלף וחמש מאות. וכמשפט הקונבראש כך היה משפט הטיתם שלא הפילו שום בנין ולא המיתו שום אדם׳ ברוך שעימר׳ נסים« זאהר זאת רצה השיך לשלוח להמשנה את אשת אביו שנית באמור בפעם הראשונה עדיין לא הפיג לבו שהיה בוטח להרוג ולאבד בהטלת הטיתם. *> נדור.י 2> הדרהס ד,־א ע־ך שלשה רנד 8י:ט א• 830;.־אס. 4