Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 18

18 - על טבריא. וילכו אצל הרב זלה״ה ויאמרו לו מה נעשה׳ נקוטה ונלכה לצפת או נרדה לעכו. שהרי אמת הדבר. הרג נשתומם על הדבר, ויען ויאמר להם, מה אעשה אנה אלך ואעזוב את העיר הקדש ואת בית הכנסת המפואר« אחרכמה יגיעית^שיגעתי וכמה טרחות טרחתי בנופי ובממוני עד אשר הביאני עד הלום לראות טבריא בישובה. ואנה נלך ונעזוב את בתינו ואת כל אשר לנו אחר שלא נשאר זמן להוליכם• שהרי מיום צאת המשנה מדמשק ודאי נתקלקלו הדרכים והרי הם בהזקת סכנה^זאת ועוד ׳מאם נלך מן העיר הוא בזיון והרפה נחלה אל השיך וגורם איבה ושנאה לדורות עולם. ועוד שאפימר שלא יניחונו לצאת ומה בצע לגרום קנאה ותחרות. זאת ועוד שאם יניחונו ונלכה, מקנאת הגוים הדרים בארץ אתנו יהרסו את בתינו ואת כל אשר לנו באמרם אל הימיך מה תועלת בהביאך את היהודים בארצך אחר ימלעת כזאת יוצאים מן המקום, ׳מהוא בזיון וחרפה לך. ועוד שלא די שאינם מלומדי מלחמה לשום את נפשם בכפם כמונו, אלא שבכוחם כן הארץ ימס לבב יו׳מבי הארץ כלבבם. זאת ועוד אמר להם הרב אנה אלך כי אני זקנתי ושבתי לא אוכל עוד לצאת ולבוא כי כשבאתי זה ג׳ ימנים מעכו לטבריה היתי מוטל על ערש חי שנה תמימה מטורח טימא הדרך עם שאותו הדרך היה לאט לאט שעשיתי כמד, מסעות עד בואי פה העירה; והיה בששון ובשמחה ואעסי״כ נתליתי. וכ״ש עתה בדרך בריחה וביגון ואנחה. ואם אלך לצפת כאשר אמרו הגבירים שולחני המשנה שדוא דרך יותר קרוב, לבי אומר לי ׳מהוא יותר מסיכן מרוב החיל העובר דרך שם וכפרט לי שאפשר ח״ו שהתעוללו עלי כמה עלילות ובפרט על בנין בהכ״נ ויאסרוני בנחושתים וישאלו ממני ממון רב. הלא טוב לנו לבטוח בה׳ אלהי יימראל אשר בחר בארץ הזאת וה׳ אשר עזרני ונתן לי כח