Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 19

19 לבנות טבריה נימים מועטים שודאי סאת ה׳ היתד, זאת׳ שאם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו; חזא יצילנו מן הבאים לצור עליה־ ובה׳ אשר חפץ בישוב א״י אנו בטוחים. וזכות כל הצדיקים התנאים והאמוראים הקבורים בארץ הזאת יגן עלינו יעל הארץ. ונמר בלבו שלא לצאת. וליום המחרת צוה לההסידים ואנשי מעשה שילכו למערת דבי חייא ובניו יהודה וחזק־ה שהם דוגמת אברהם יצחק ויעקב כמו שגלה אליהו לרבי. ושש רב המנונא סבא הנז׳ בזוהר. ושם רב הונא ריש גלותא. והלכו והתפללו בדמעות •ישליש ובקול שופר לה׳ אלהינו ימירחם על הארץ ועל הדרים עליה. ובכל זה עדיין השיך לא דרה גומר בדעתו שביאת ה משנה היא להלחם עמו והיה מסופק שאפשר שיעבור לבד דרך ג ׳ שעות רחוק מהעיר כמנהגו בכל ישגה לגביות המס מכל אגפיו. ועריכת כלי מלחמתו במגדל היה על הספק ועל כן דרה מסופק עד שמטבהר אנשיו שלח חמשים פרש־ם חרכי קשת שילכו לסבב את הכפרים לבל יזיקו להם אנשי המשנה בעברם דרך שם. ויהי למחרתו חדל עיבר ושב והדרכים נסגרו מפחד המשנה כי כבר נתקרב. וסגרו פתח החומה ושלח אנשים להיות על משמרתם מוכנים עם כלי קרב אם יבא המשנה. ויהי למחרתו ערב שבת נראה חיל המשנה מהלך יום א׳ על ההרים שבנגדיטבריה לצסונה, יא ו את אהליהם הרבה אין משפר ואז השיך נתחרט על שהאמין לדברי המשנה שבצידון לפי שראה את החיל הגדול הבא שלא כמנהגו בכל ימנה ושנה. ויתעצב על •שלא הניח לבני הכפרים לבא עם כל בהמתם ועם כל חילם, הן בשביל שעתה אנשי המימנה יהיו ימול לים אותם ויקהו את כל דגנם תירושש ויצהרם לזו? ולכלכל את רוב ההמון אשר עטו. והן גם כן שהם היו לו מעיר לעזור שימצאו אנשים הרבה לפנים מן החומה, וכל מה ימנמעא