Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 17

17 — להפחיד אותי שהדי הנה הכתבים שבאו אלי מהמשנה של צידון המולך בארצנו. ונוסח הכתב»אל תירא ואל תחת מן הקול הנשמע שאין יכולת בידו אפילו לעבור ■דרך ארצי; וגם אני שלח שלחתי אליו אל תקרב הלום ולא תעבור בארצי פן בחרב אצא לקראתך יען נמשך נזק למס המלך. שכל המם הניתן מכל העירות הללו אשר תחת ידי אין אני יודע אלא משיך דאהיר שהוא הערב בעד כלם והוא הנותן׳ ואני מודיע הדבר למלך". כה דברי הכתב של המשנה של צידון להיציך. והראה הכתב להרב. ומן היום ההוא והלאה לא נתן לבו עוד אל דברי הגבירים שולחני העשנה. גם כל הכפרים אשר סביבות טבריה היו שואלים את פי השיך לאמר כך וכך שטענו שיצאה גזרת מלך. אם כנים הדברים נצא מן הכפרים אנחגו וטסנו ובעירנו וכל אשר לנו ונקימה ונעלה אליך לטבריה הן להציל אותנו ואת טטונינובעיד נצורה מוקפת חומה. והן להיות לך לעזרה להלחם עם הבא לצור עליה. ויהי כמשיב להם אל יצא איש ממקומו כי הכל שקר. ויהי בה׳ באלול באו אנשים והודיעו להשיך איך אתמול יצא המשנה מדמשק עם חיל גדול לבא להלחם על טבריה׳ ואז דאו אנשי העיר את השיך שהיה עורך כלי מלחמה תוך מגדל קטן אשר לו מחוץ לעיר בריחוק מיל׳ שמחדש בנה אותו מחמת שפעמים אחרים היו צרים באותו מקום מחטת שהוא קרוב לעיר יותר מן הרוחות האחרות. שזה המשנה עצמו בא על טבריה ב׳ פעמים אחרים; כראשונה ישב ט״ו ימים ובא אליו מאמר המלך שעשהו מעזול דהיינו שהעבירהו מגדולתו והלך לו בפחי נפש. ובפעם שנית שאז היה משנה של צידון שנתנו לו באותה שנה נבול צידון ישב ח׳ ימים ואח״כ נתפשרו ביניהם והלך לו. ואז כראות היהודים אותו עורך כלי מלחמתו יצא לבם ויחרדו כאמרם אכן נודע הדבר היות אמת ביאת המשנה לצור 3