Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 16

— 16 — את נפשם בטרם יבואו ימי הרעה. ר«ב׳ ימאס מרת המלך על מבריא ועל המוע^ בה לא היה נטר שתחרב על יד המשנה שבדמשק. לפי שטבריא אינה מתחומו אלא ע״י המשנה שב צירו ן שטבריא תחת רשותו וממשלתו, ומם המלך שמטבריא וסביבותיה נותנים לו. הג׳ כי על מה ועל מה יהיה גוזר המלך עלי כי מה פשעי ומח חטאתי אחר שאיני טורד במלכות וכל מעשר ומס המלך אני פורע להמשנה המושל בגבולי מידי שנה בשנה כקצוב מימי קדם ביתר שאת. ומכל הטענות הללו הבטיח לרב שלא יירא ולא יחת כי הכל שקר ודבר כזב, אלא שהמשנה הנז׳ יש לו איבה ושנאה עם השיך זה משנים קדמוניות שנאה׳ מחמת קנאה ומשמיע קול פחדים באזניו שמא יכנע לבבו וישלח אליו מטון רב לבלתי יבוא לצור על טבריא. והדבר מרמה וערמה כי כן צוד, לשולחניו היהודים לכתוב לחרב ובזה יברח מן המקום ההוא, וכראות השיך שהרב הלך הוא וכל אשר לו אז יחלש כחו ויאמר אמת הדבר לסי שהיהודים אינם מכזבים ומד,תלים עם הרב. ויהי כשמוע הרב נר" ו את דברי השיך האלה הלך לביתו שמח כי הטענות היו מספיקות• ותכף צוה לכתוב ב׳ שורות להנבירים הנז׳ כי כל מה שכתב הוא תחבולות המשנה ולא ניתן להאמין ונתן הכתב ביד הרץ כי כן צוה משולחיו לבל ישוב בלי תשובה. אחר ה׳ ימים בא כתב לד,רב שנית לאמר קבלנו כתבו, וראינו את הכתוב, אבל ידע נאמנה שהדברים הם אמת ויציב וחלינו את פני המשנה בדמע עין שיתן רשות להבריח למעכ״ת משם וצוה לנו: כה תאמרו להרב משמי, שכל ספריו ומטלטליו יוציא עטו וילך לצפת כי כוונתי להחריב את טכריא עד היסוד בה. ובעת ההיא שלח הרב את הכתב אל השיך לומר לו אל תתיאש מן הפורעניות שהרי ימנו בדבר וניכרים דברי אמת, ויען השיך ויאמר אדרבה הכתב הזה הבי מורה עורטתו ותחבולותיו וו *י ■1 ,1 1 ויי■; I. \1 ־;1