Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 15

- 15 — וזה נוסח הכתב : יודע לאדוני איך יצא דבר מלך גחוץ, ונשמע פתגם המלך בדמשק שיקום המשנה הנד סולימאן סאשה ויעלה אל טבריא בבה גדול וביד חזקה להפיל את חומותיה עד לארץ ויקה את ראש שיך דאהי׳ר המושל בארץ׳ והמשנה הנד תיכף בבא דבר המלך הכריז בכל - אגפיו שיבואו חיל גדול עמו להלחם על טבריא. וגם הנין כלי מלחמה מנים ממנים שונים׳ סוללות ואבני בלהתראות שאם ישלחום ממרחק ו׳ מילין א׳ מהנה ממיתה לעשרים נפשות כשהם בחבורה א׳ וגם לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס חומות ובנינים אשר ע״ב העם הנשאר בטבריא דמו בראשו׳ וע״ב ימהר יחיש אדונינו הרב עם כל קהל עדתו לצאת מן המקום ההוא ולהמלט על נפשם ולהציל את ממונם ואת כל כלי ביתם לא תשאר פרסה הכל ישלחו לעכו יע״א והם יעלו לצפת תיו אשר שם ישלח המשנה קצת מאנשיו למבוי היהודים לבלתי יקרב איש זר עליהם מרוב החיל שלא יזיקום. עד כאן נוסח הכתב ששולח מדמשק להרב בערב שבת כין השמשות. ובעת ההיא רעדה אחזתם לעם בני ישראל ויאמרו מה זאת עשה אלהים לנו. ותיכף קם הרב הי״ו והלך אצל המושל בארץ והגד הגיד לו את הדבר אשר נגזר עליו ועל הארץ׳ כי כל אנשי העיר עדיין לא היו יודעים מאומה. ויהי כמשיב כי גם היא שמע שמץ מנהו׳ אמנם לא ניתן להאמין מכמה סיבות. הא׳ שאם אמת היה הדבר הזה שיצאה גזירת מלך להשמיד טבריא׳ היו שולחים רץ מיוחד טקושטא יעי׳א להרב מאת היהודים שכחצר בית המלך להודיעו שיצא הוא וכל אשר לו משם וימלטו