Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 14

14 — ההוא נחה שקטה הארץ וכל שרי העירות נשאוהו ויקראו שמו שיך איל משאייך (ר״ל שר השרים) ועתה באותם הררכים הולכים ובאים וכססם צרורות בשטלותם ואין מכלים הכר ועל זה כלם משתחוים לו כי הטיל אימה יתירה על אורבי הרך והשמיר עם רב מבני קרר יושבי אהלים שהנה הנם ליסטים ושוררי הרך. ונם השיך המי ותרן בממונו וביתו פתוח לרוחה ופתו מצויה לעוברים ושבים לכל אומה ולשון. ובהיות הרב באזמיר שתי שנים קורם בואו אל הארץ נורע אל השיך שהיה ברצונו לנא אל ארצו. ושלח אל הרב כתב על גבי כתב א' ושתים א׳ וג׳ לאמה קום עלה רש את הארץ טבריא •שהיתר, ארץ אבותיך, וכך הוא האמת שהרב המוסמך כמוהר״ריעקב אבואלעפיא זלה״הזקנושל הרב ז־להיה מאריה דאתרא בטבריא קורם שתחרב, ובבא הרב דל לטבריא עשה לו השיך כבוד נחל והלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות וכל אשר שאל ממנו ר,רב לא חסר דבר. ובמשך שתי שנים בנה בתים וחצרות ליהודים, בנה בית הכנסת נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל׳ ובנה בית המרחץ נאה וחנויות ליום השוק ובית הבה לשמן שומשמין והתחיל לעשות מסילות בארץ. וגם צוה לנטוע שדות וכרטיס! ובכל יום ויום אהבת השרים עם הרב הלוך וגדל וכל אנשי טבריא דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד. ויהי ביצנת התק״ב אחר ב׳ ימנים ומחצה לישובה! בהיותו בשלוה כבימי שלמה ביום כ״ב לחדים אב פתע פתאום בא אל הרב דל כתב מדמשק מד,גבירים החי הש׳ חיים פרחי נר״ו והה׳ המעולה כה־ר יוסף לושאטי נר״ו אשר המה שולחני המיצנח למלך הנקרא סולימאן פאשה המושל כדמשק וככל אגפיה.