Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 13

I נם טבריא. e ויהי נימי שולטאן מחמוד ממולך ככל תפוצות ערי טורקיא׳ בשנת התיק ליצירה. העיר ה׳ את רוח הקודש של מורינו הרב המופלא מופת הדור והדרו כמוהדר חיים אבואלעפיא דל׳ לעלות ולראות את עיר הקודש טבריא תובב״א׳ לבנות את חורבותיה ולחזק יסודותיה כאשד בראשונה, אשר זה לה שבעים שנה היותה חרבה ושוממה מכלי בניה היא יושבת, מאין בה בית הכנסת ולא בית המדרש ואין דרים בתוכה כלל 2)* אשר לא נשמע קדיש מיום שנחרבה, ויהי הרב הנד בכל דרכיו משכיל וילך אל ארץ 3) טבריא בחדש סיון שנה הנ״ל• ותיכף בכניסתו לארץ ויתן ה׳ את חנו בעיני שרי העיר ובפרט'בעיני השר הגדול המושל בארץ ושמו שיך דהי״ר איל אמה״ר. והשיך ההוא שמעו הולך בכל ארץ ישראל מסיבת שבזמנו כל הדרכים שהיו מסוכנים מאז ומקדם. שלא היה אפשר ללכת בהם כי אם ע״י חבורות המשים פרשים מזוינים מפחד האורבים והלסטים. ובזמן השיך ז> הספור הזה נדפס נספר "ומרת האריך (לימארנו חק״ם). ומאשר ני הספר הזה היא נעת יקר המציאות. ותוכן השפוי וממונו מעידים. נ׳ מלבד איזה הפרזות וניימאות קלות הערך. ניסר על מקרים אמתיס ונאמנים. אמרנו לאספהו סהי ני מלכד עצם הספור הנונע לקורות עיה״ק נזכייאי עוד ילמדו הקוראים ממנו דנרים אחדים הנוגעים לתנמימי המלחמה כעת ההיא. ולמנהגי כני ארץ הקדם נעת שלום ומלהמה. “העורך. 2> ד״ל יהודים. 8> מפני השיבות ומעלת ערי ארה״ק נהנו אהיגי מאז לננות את כל עיר מערי »p ישראל בשם •אריך וגם עד היום יקראו ארנעי. ערים הגדולות כארץ ישראל אשר נהדתאהזואח,ני מאזינהדפ’ ייי=ירושלם צפת טבריא וחברון נשם ארנע הארצות•