Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 90

— 90 — אל לשון תרמית. Von A. M. Schreier in Czernowitz. (יגרת ה' נל שפתי תלקות לשו! מדגרת גדולות. תהלי' י'נ ד,) הוי שפת יחי I הוי לשון מדגרת גדולות! עד חן תתחמקי גין שגי חומות גלויות לתמר: מי ירחני? ומשם תכונני חציך על יתר לירות גמסתריס תם. הוי חותם תכנית כל פשע! את היית נעוכרי כל גשר, כל פגע׳ כל נגע חשר תחת מסנות השמים יתהפכו, ממך הכל ומידך נפנה. כי נעת קו תוהו גאמרת יוצר כל לחון נהיתה, ועל אגני נהו רוח חן שפך לעשותן תנל החנורנת, מגנון הארך הוציא כל ען נחמד למראה, נם נהמה ורמש וחיתו ארן אשר יתהלכו על פני האדמה, ומראש עפרות לקת ויעשהו תמית איש. לשנת נית הי, ויפת נאפיו נשמת תיים רוח משכלת׳ אז הנוגע הגדינה שפכה רוחה על כל היצור. כל חי כל נשר יחדיו כתאומי גנון התהלכו נין נחות דשא וחנתי מים ׳ האריה כנקר אכל צמתי הרים, הכשג לא קנא את הזיג, והזחג לח התגאה על הכשג׳ רק שלוה ושקע אז שלנו ו על כל הארן. ומנתר הינוריס ישג נתנוחות שאננות תחת צללי עצי עדן 5 קנאה וכעס לא לנו לחצו, רע לא ידע, כנן עדן היתה כל האין. כלם רננו מעוג לג על חנלם אשר נפל להם — עד שקמת לשון! שקמת חס מאנדון והמות! החשכת לחון גיוס חור׳ ערגת כל גיל, כל שמחה נגני מסכת; הנאת קנאה ורוגז נלג כל המורים, הגדת מדון נין ׳ניר ליוצרו; לולא ני נרחמיו הותיר לנו שריד כתעע׳ כי עתה כל חמדת היניר גיוס אחו היתה שנה לאין• ומאז ועד עתה עוד לח שגה חרנך אל נדנה, עוד ידך נעויה להרוס ערים, לגעוש ממצבות, ניי לא מענו שחתו תחת שנעך. ני מי הניא גכגל רגלי נזיר אחיו על לח חמם עשה? מי הניע חת עם ה' נמדנר נוראה, נארן תלאינות ארנעיס שנה, עד תור שש ונחות חלן> אנשי הצנא? מי הכריע לעגת עיר מתים כהני הי? חי מלק מלכות גן ישי נין גנו וענדו? הלא את היא לשון תרמית! את היא המרעשת ארן, ונרגזת ממלכות! עד אן לא תאתר הרך התעע ממך ני הנאת את כל היקום תוך שערי מות, ני תתנקשי עי ד גמענו ימי החיים, לאגדם ולהשחיחס^ חך לא לעד תמשול׳, לח לנצח תמלוגי ׳ משנת נגייס וניס׳ חך נם נך ימשול מי, כנאום הגנר הוקם על: יכרת ה' כל שפתי חלקית - מכתב?1ידידי המנונה מארגענשטערן. חלהיס יחנך הילל נן שחר• מה נתרצו אמדי יישר, אשר כתנת ני ללמוד לשון ענר שמת מגמתך, מי יחן והיה לגגך זה כי. הימים, עדי תנצע חת אשר זתות, להיות נס אתה גמדית׳ קרנה, אשר נם תחת רגלי נת עמה נ עפר נרתסת. ני משנה שירון לשמיני שניה. חלה נעיר פדא ילכו, ייראו חנשת אן> אל םן> ניתה, לנל יננדו נחנלי אהנתה׳ פן תהיה למוקש לתו׳ להורידם לנאר שחת; ואלה בילדי נכרים ישפיקו, ונדנד׳ רות יהנל כל ימיהם יולו, ולשוני, הה• אחרי נום ישליכו— אינה חת לשון ענר! חינה תפארת נחון ישראל! חם כל שפה׳ נך הוציא חל מגען החסם כדורים חין תספר, ►