Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 89

— 89 - חוט המשלש במהרה לא ינתק. Don Ab. Pollak in' Wien. ועוגביך מואסת. השכותים תרעלה •־־־ אז מהרה יקראוני חוחים לטעת < שם תחת פעמיך שושנה נובלה, ופה נם ימינך מצנים פוגעת הם עוד הפעם דל שפתיהם פצו! לערוך מערכה לקראת מערכה ובחזקה בלי סרה יחד ינצו. והנה האהבה אל הנצים הלכה, ובטוב טעס ודעת קולה הרימה: אהובי! אל נא תריבו! אל חבגודו, הטו נא אוזן לתורתי הנעימה׳ ואס מצותת תשמורו לער תעמודו. אל הינון השמחה מלתת הטיפה: ״אכזר מדוע מפני עורף פנית? הבט זמרת נבלי, לעיניך שינה מרעיפה ותעלה למכות בימינך הכית. ולמכאוב חציך בחדרי לבבות אטיף צרי להבליג והנפש שמחה גם מרפא העליתי ־־־ בוקר לא עבות; ובכל זאת בל שזפתני באהבה עינך. החרישי ממני את בת השובבה, על המית מעשיך עיני בל אשימה׳ למה את שוחקת אם נפשי דנה בואו! איש לאחיו התקרבו תקעו כף אל כף ממני אל תרחקו. ני בעבותות האהבה תמיר תשולבו בקרם׳ האחות יחד תדנקו. חבלי עצב וגיל אענדה אנכי על צואריכם בהם אתכם אנהל עינך עליזה• תטוף, עת תשמחי ועל פניך זועף! קרן אור יהל. אברהם פאללאק מפראסניטץ. דואבה? תלעגי, עת אדיר בשיחי ואהימה? אם אמיתי פה אשקוט ואנוח, פה נפשי במסתרים תיגתך תשפכי, גם שם מהתרגזך אינני בטוח ובאימת מנוחתי ברגליך תדרכי ואני שכול וגלמוד לנוס מפניך מרחוק אחישח, בראותיך מערת, ילא אצא מחבי מתגרת ידיך, ער מתחנותך את מני עוברת, 4**