Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 63

63 על מה אדניו הטבעו, עני רגל* מועדת, משענת קנה רצוץ, נסע יתרו בו, מקור אכזב משחתו בו׳ כי לב הותל הטה קו, ישתוללו אבירי לב, ומאשריו מתעים, ומיסדיו טח לבם מהשביל, נעו טענלותיהם לא ירעו עשות נכוחה. שגו במאה וטמנו המארה עם הזרע והאבדון •עם הנטע. רוח עועים נלוה ליצירתו, ורוח נשף בו וישסעהו כקורי עכביש — הבוסי יקטף באבו טרם תם פרח, יבוש מקורו, כעש חמודו תמש, ולקדמותו ישוב על תל תוהו ובוהן!־־־ עוד נפן אל צד השלישי ונביט: כי הצליח המקרה לאסוף שנים שלשה גרגרים מפארה פוריהי אולם זאת לא זאת עדן תקרא תושיה, עדן לא יפעל כל למענהו — כל עוד משך הזרע רק עוללות השאיר, יחסה לנוטרים רשף אש, שלהבת יה תוקד בקרבמו, רק בו יחיל טוב התלמידים, וזרע ה'לברכה יצליח' לכן אהובי, שמעו מטה חובלים ומי יעדה! דעו איפה המעות, ואיך לתקנו! כל עוד לא ׳נתן למורה מלאת*ספקו׳ גם ני תבואהו שואה לא ידע, כי יפול על ערש מי, או כישיבה זרקה בו ותרחיקהו מבית הלמוד; כל עוד מצע שכרו יקצר מהשתרע, וצוק העתים אכפו עליו יכבד להביא ממרחק לחמו, גם אחרי צאתו עיף ויגע מבית הלמוד, כל עוד הבוערים בכל תושיח יתגלעו, לשום תהלה בההוראה, והמורה משוט לשון מדברת גדולות ומחמת המציק יקח ממנו עמדתו, בליחבא: המורה המשכיל באומנתו רק בכאב נעכר(כי ׳אלצוהו כפן ומחסור) יקח המכשלה הזאת תחת ידו להיות חובש, ורק כשכיר על פעלו יקוה, יכוף גיוו תחת עול המשמרת, אשר אם גם כבודה פנימה ובך,ודע שכרה, בכל זאת מלא חוח רכסים והדורים, וכאבן מעמסה שמט תשמט- התת אשד יהיה בית הלמוד בעיני אלון* נעורים כגן ה', שם בפנים מצהילות ובלב שמח אומר יביע ודעת יחוד,, יחתום בלמודיו חוסן ישועה, תוחלת וחקור,, חיים וחסד; ידמה לו כבית כלא, מקום ערבה ושאיה, אשר נ מ ט י ט ה א ל י ו א 1 כ י ל, טרופה וארוחה,