Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 62

62 תחישנה להתנוסס נס ליצירי חלד, ועליו חרוט בחרט אמש: לתורה ולתעודה, קשט ואמת! ובזרוע משלה לה מגמח פניה קדימה — השחר יצפור, באה הצפירה, הצללים נסו! ושמש ההשכלה תפיץ קרנים מרפא בכנפיה — דוח באנוש תבינהו, כי בכל מפעל רק החכמה בעלה תחיה. וברבות הבערות ירופפו עמודי הרעות ונתקו חבלי אדם, מותרי האחור! ועבותות האהבה תמו נכרתו; וגם רוכלי מרכולת לריק ישיתו עיניהם לנטות בארץ מנלם, לולא אור התבונה והדעת יתור למו דרך אל מחוז חפצם, וכאשר ארוכה רק ליד חרוצים תעלה, כן תרום ותגבה קרן המיע ברבות האנשים ידעו שחרה.— לכן מרוחנו נשוחח לשם ולתהלה. כי קרבת אל יחפצון ודעת לנפשם ינעם; יקרה העת בעינם, עת בית חנוך הילדים להבנות, בתי הלמוד, במו אור כשחי יבקע ולצאצאיהם דעה יורו, ובגבר במפלתו יום יום ידרוש ויחקור על שדי התבונה, כן יתאזר לשעשע יונקותיו על ירכי הדעת, בניו על צד יאמנו לאומן לעת ידעו קרוא אב ואם, למען ייפו בגדלם בגן ה' והודם כזית לבנון יהיה. ־־ אולם אחי ורעיי• גם האמת לא נכחד תחת לשוננו, ונודה ונבין כי עדן לא נשלמה המלאכה, מסולם העולה בגבה’ שמים מה נפעל? הלא מנו רק מדרגות תחתיות במעט עלו• וממקור מים חיים רק מר מדלי שאבו — וכפליט יעשה לתושיה אם הארץ מדעה תמלא — אמת, החלו לנטוע כרם המדע, נירי למו ניר על תלמי לב האדם י אולם את אשר עזקו וסקלו רק מעה מזעיר הוא, ואת היותר השאירו בתה לא יעדר, בל נטע בל זורע — נשימה נא עין הבחינה על מעמד הדבר! פה מקהלות עם בל תתיפגה במלאכתן להפיק זממך אולם בכל יגיען אין לאל ידיחן תחבולות לפעלן, כי יצרו צעדי אונן׳ אזלת ירן, ואת אשר יזמו יבצר מעשות. — נביט אל מקום אחר ונראה, כי התאמצו ביזע לבצע מעשה הצדקה חפצם מצאו למו, והבית הוקס על, אולם k-