Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 47

שיהיה השם אפ^ת משרש אגף מעטן אנסין, ני לא תמצא וית נסיף שס דבר אלא נשם המקלה, זכותא נעותא צלותא, מלכות דמות, ניזירוי רשכ1רזנ1י, Vr ינו5, ודומיהן. ואין להשיג: והרי מצא,ו אשה מתורגם, אנתוי, ושפחה תתורגם אמר!|י; גי נאמת נם אלה אמס אלא שמות המקרה, ואינם נאמרים אלא נלמ׳ד, לאנתו, לאמהו, נלומר דרן איש^ת ׳ דרןשפח1ית. ומה שהניא המתרנמן אשר לקת הן האדם לאפה. לאנתו, וגן מאשה זרה מאמתו תילוניתא, אמו אלא טעות, ולא מצאתי גן נשום תרגום. אמנם תה שהניא נוקסטויף מן התרגום מנתידיו יצא עשן(איוב מ׳א י'נ) מאסותיה, אומר אני שצריך לנקד מאסיתר!, יהוא נמוייאש1תי, אלא שנא הרנוי נצורתנקנה, נמו יין "'לא ״יליייא, אסיא אסותא, יעיא רעיתא, ס^סא סוסיתא, ודומיהם ינים; ויש שמות התקנלים TTT T TTTT T IT TTT» י י שני ממי רני׳, לשין דגר ולשין נקנה, גמי נהרא נהר׳! יהייאא, 'W ליליתא, י1מא י1מין י1ייתא ׳ וגן תן אשא אותר אני שאומרים אשין או אישי,, *• TTT ׳ T * י T’ Tt י וגם אשמזא, והשתמשו נשני המשקלים האלה להנדיל נין ענין לענין, ני אנשי. יאשין עניני פנים נמו וצלם אנסוהי אשתני (דניאל נ' י׳ט), י״הג״א היא הדנים מן אף (חוטם), וענינו נאירים, לפיכך תנתיריו יצא עשן תתירנם ״אהבתיה, שאם היה מתורגם מאפוהי היה נתשמע לשין שנים - ונן נתענית נ׳ה יישק צוציתא מירא מאשיתיה , אותר אני שהקריאה מאהיחה והטעם מנחיריו, ירן פירש׳י לנשי מה שהוא מינא נעין יעק3 נשם שירש׳י תיגה), ח״ל: מחוטם שלו, ואית דמערשי ממצחו ענ׳ל, ואני איתר שירוש ראשון עיקר (אע׳ש שהשני הוא לנדר נתו3 נשירש״י שננתרות)׳ ני יותר יתכן יציאת ניצון אש מהחטם ילא מן המצח, ומי ששירש תמצאו נשתנש מהון- המאמר שהיא ותחיין נאקקיסטלא אשיתאי, וייתה זה לזה, ולא היא, ני נאן האל׳ף משמשת והשם אינו אלא סותא והכוונת על מצחי, ורן הסנרה ניתנת ני תנת האל על מצח האיש נרמה יציאת האש מנחיריו. ותר שהניא נוקסטארףידא אאשותא דינאלשמהא (שהמים יזי״נ) נתינת היד על המצח היא הננה על השינה, הנה זו הגהה מידו, והיא לסי שיטת הערוך שהאל׳ף תן תשרש, אנל נרסחני נתלמיד אשיתא נאל׳ף אחת בלבד, ואין השם אלא שותא . ותה שהניא עד דשריק ליה דודנא מאשיתיה וגרנות '1"ס, הנה נעל תערוך ערן שרק גידם יתינ דודיא אסיתית ושריק׳ ולשי זה אין האל״ף תן השרש. ונן מה שנתוג גשנת דן> ש' ע'נ מאי אנייסי אשיתא . יסירש׳י שדחת, נם נזה נעל הערוך מסייעני, שהיא גורס שותא ולא אל״ף. אנל מה שהניא תן הילקוט ושרשתנייתשאסי' שסי!י'א״ואאיסתא נת3י לן, ומשורש ינליון: שי׳ על המצח, איננו עניןלנאן ילל, ני שסאאיסתא נתו3! לא אאשותא, נם פירוש הנליון משונש הוא בלא ספק, ואין הכוונה נלל על המצח, ועיין סירוש המליצה ההיא נערוך ערן וי ונסירש״י נחולין דף ט״ז. ונשאלתות דרג