Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 44

44 נזדוע נצפן, עין אנוש לא שזפתו? והנצח במראה נחזה, מדוע העטתו? אדע פה גורלי, ומשפטי בתבל׳ אם נשיש אלי גיל, או נהגה לאבל, בתענוגי אדם אם נדעה נפשינו׳ עמוק באושר חיים, הדמיון יתענו, יגבה לבבנו, נאמר אלהים אנחנו, בשפר נחלהינו ני יש רע שכחנו׳ ענני קודר שמי הצלחה כ׳ ׳עובי׳ נחלי עדנים אם דללו ולא ישובו. במחשכים לא אור נלך, עוטיה ולא נהרד, לאחר נתהפך, נהגה עתרנו לצרה• — בנר נרחב, עוטה חושך. והתולה ערפל, בה אביטה יום רחוק בתבל השפל. אין אומר ואין דברים נשמע מעבר לקבי ׳ אם שם אושר תחכה לנו. או אך שבר. ונים נגדש, מימיו בשואה יתגלגלו׳ סעיפי נבוכים, בשאלותם בי יתעללו. זאת עמדנו בתבל, וכל יקים עלי ארץ, האך למשואות נצח, לנליון וקרץ, או למען ענותם, ולרבוץ תחת משאס, מאין נקראו, ואל אך הבל ב״אם? ויצוריו ינשובו כתמונות עלטה, בחשכת שרעפי יפלו אך מטה? — (ההמשן 3מו51מ< הגאה,). זעליג צבי מ^נדשיין.