Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 41

41 בימי עלומי, עלה גם לי אור החיים, ואל הטוב הענקני ברכת שמים, תקוה והצלחה שחר חלדי עטרו, במרי פרחים ענדוני, וראשי פאר כתרו, חייתי כשושן נחמד על יבלי מים, במו ישלח צלמו לאור שמש שמים, עלי גלי שבולת זמני ודכימו, כלהב קרבן נראה, וד' נצב עלימו, באשרי אלהי חסדי, וזבד טוב זכור ■ חיים וחסד אתי, ובהיכלי כבוד, הייתי כחולם גלוי שינים רואה שמחות, פתאום הה! הקיצותי אך לאנחות; העת המרקדה עם ברכה בכנפיה, בגדה בי, וממעל חשך אור בעריפיה.— על מרחבי חלד כנפי בין פרשתי, כליותי השתוננתי, האמת דרשתי י אמרתי אחכמח׳ והנה היא רחוקה. עצתי נבערה, וכל חכמתי נמוקה, פליאה דעת ממני. על סעיפי פסחתי, שערי חכמה שוא דפקתי, לא פתחתי, אמת קויתי ואינה ביושבי שפל, ועל מחקרי, ה׳ אמר: שכון בערפל, האמת תכנף אורה משוחד׳ יפעתה, שוחריה נתעו, לא יחיו באמונתה, שולל ילך האיש לכל תכלית חוקר, סעיפים יבעתוהו יהפכו לצלמות בוקר, אהה ליום יי יראה לרורשיו אך ליל , ולתושיה, אם יריח לא יעשו חיל, 2**