Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 31

31 תיי שמסון היו רעים מטוענים רעוה ותלאות אין ספורות. ההצלתה לא הושיטה לו שרניט הזהנ, ני הלא הגוער לא נרע ולא סשתתוה לה ־־־ ירק התאשור היה אצלו אתון נל הימים ונאשר נודעת;את ניהודה ני "נקיון נשים ושינים מנת נעלי האסופות נישראל תני העולם. — ונספת לזה נאשר הוסין> שמשון תנונה ודעת יום יום, נאשר הראינה רואו אשר יתר שאו« ועוז לה תרננה, את ננולות נואותיה וידיעותיה עד להפליא, נן רתקה תני מתי עירו אשר רוא עיעים היצק נמו, ונשנלול;ואל עפר על• תתתית המדרגה "שתה הציגם הטנע יצאתם מראם, שמה ידאשו מנלי הגנה למעלה עדי יתותון; ונתוהו נן רתקו נס נפשותס תתנו, ויהיו לולאיינים. ולמען הסתיר קנאתם עטו מעיל צדקה יאת תורת ה' למסוה לקאו לאתר: ני שמשון יסוד מדיניה דיני נועם אן- ני הוא היה תופש דת ודעת יאדיו ורותו הוא קנצן לאמת, מנוער עד ילאו נמישור הלך, ותורת ה' היתה ופיהו ונלננו שמורה נל הימים אשר התהלך עלי אותות. ימה השניל האנס הזה לתאר את עדת הרעים ההיא על פי מדותיס נמנתנו לרעו נאת לו הסוקר קראנתאל ז׳ל: "אם יאתז רשע אשנה דרנם ועמקי הנליהם צעדיי יתמונו — א; נס את פועלי און יארה לאנרה׳ נשתוק ומהתלות ימיו ינלה יאיתו נקדשיסו קדוש יאמרו לו ונננודו יתיתדו, רק מול התישרים תוראותס אשר נונת ה׳דרנס ודעת דיניו יאפצו, יורו אצי קנאתם, רק להולניס לנוגה גרק השנל ומעגל רגליהם יפלסו׳ תתך נאש אמתם ועל קדקדם תמסס ירד י הלא אלהים יתקר זאת ני עם הנאים למקור ממסך ועלי מזרקי יין גוררו עדי ישנרו ולעו, ישנומו, ואשר זל נל תנלית איקר יקישו עליו תלאמה! הננער לננר יהללו והמשניל נאוטא יקללו! מש־יירי נשף יישתריס הגלי שיא, אסדס לא יעזונו יעון אטאתם ישאו סלה, ואן לאשמת י אפן להשניל ולהנין את אשר לא ידעו ולא ישנילו הס, עניתם קשתה ׳ ורק אט א ען הדעת נצא ינטורו.' — תה רע ומר איפה גירל איש תמודות׳ תופש תנמה ותופש דעת, אשר הושינוהו שאקים נין האספסוף ההוא, ומה נס אתרי תנותו ימיט ינים נעיר מלאה אנמים יננוניס אשר ההלתס תלאה הארן: וויען• נודי נעדתי׳ גלמוד נין להקת עם לא נינות ומשמרים הנלי שיא ׳ אלפו לו העתים אשר הותיר לו המשמר לפליטה, יק נתרועת מורשי לננו ויצורי מדעי המלאים אן ושנל טוג — או נאגרת אנשי שם אשר איים עודנה נתעשה ידיהם ופיעל נסיהם. המסיקים מדע ודעת, אף יי לפני דירות אין ספורות תעל ראשינו לוקתו, ועלו מן האין, זולת לעתים רתוקות אשר נסע לעירזאלקווא אוללנוג להשתעשע שם עם אנשי נדיתו, ולשפוך את נפשי המלאה אל תיקם, למען ירות לו! אמנם הנדידה היא אומנת נל אנשי השם אשר מעולם היו•’ היאסתות תפתת לתפציקרנתה את הינל המדעים הסגור, יכל יקר אשר לנו לתנל, אן מתנא ידה הנהו — אך אי לקשה יום "ויק תיקה נל ימיו, ונאהותה ישנה עדי ינוע! נפשו תקמוט יום יום, ונל מזימותיה יעלו נתוהי ויאנדו; יצנור תנמה ולא ידע מי אספה, יזרע עמל ורות יקצור! ונאשר התאונן שמשון ועצמו נאנרתו האתרונה אשר ראו עינינו ממני, הלא היא תוצאת 01׳ ירושלים א'נ; לא נן התנרה, נידה נום עדנים ומלא עסיס. תמנו ישתה הצולת וירדה אשרו וששונו, ימצה הנדנה וישנת יגונו ואסונו — מדעתי ני לא תתפלא עוד, קורא נאמד, על ני רוא נהה על פנינל ספרותיו ואגדותיו מראסת, ני 3ת מליצתו ניניה תמיד׳ ונל מפא נפשו אך אנתה הוא.— ותהי להפך, ני ינתרו נאותין ולנך — אס לא חזק משמיר הנהו־— חתם יהלון, לדעת ני האיש