Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 28

28 מה שפן נמים ענרתו, (שנילי עולם א״ג) על גני אייר!)סא, ני לא ישימו צדק לקר, ואהגה אום לתשקולת ינל דרניהס ומעשיהם, ולא יגישו לעשויי מקנה וקנין גנפשות אחיהם, ונשוי ושה למנות יוגילום, ואלה וגניו הגעימיס היויויסעואויילג: «ונשלקתנל הזה הציגו להם אחינו גני איירחסא ציוןגהסייס מעליהם׳ את החסו ואח הרחמים ומסוה החמלה ואהנת המין האנושי, אשי למזח תמיר יחגורו לנשית גה מערומי הנליהם יקרעו לשנים עשר קרעים מי האמין לשמועתינו, אשר נימי ננורי ענגי המרעים והמישריס נאלה, נימים אשר גרוני ספרותנו צדה ואתת נפגשו, ועל פתחינו מנוי המוסר.ולוואי השלום יתנו ריח, ימצאו עור נויני עתים מפוארים ומהוורים אשר יקשיחו צור לגם לסחור ננפש אום ולהוניל אומללים נאנזריות מימה אלפי רננות נצאן נוגחם לארצותס? ני לא ירחמו מלחרוש נאנוש אנוש חרישם ולעגור איש גאמיהי ענוג ת פרן גלי חמלה? נפתן חרש יאעמו אזנם לנלתי שמוע אנקת הורים 1 ני שורו פרי ננונם וצאצאי מנוחם: זרועם ומשענתם נעת צרה ומנהלם ננלחם׳ עת נרניהס תנשולנה ורגל תועלת. ניעניס נמונר יתאנזרו, לנלתי תת ח נינם צשועת הנשים האומללות ונעורות תושיה, על ני לוקח תעל ראשיהן ענויי* תפארתן מעוזן ומעודדן"*' ומה הונית נמתק שפה ואמרי ועת את פעמים רנות נוטרי נרם ו׳ צנאות אשר יגערו וינסצו, לחשוג ני זאת משמרת פקוולזם ללנת עם הזמן קרי ולנלתי שמוע נקול דגרו לעזוק את נרם יהווה מנל אגני אופל וצלמות אשר מלאוהו גרנות הימים, ולסרוק תעל צוארי עמס — ע® ממשן וממורט נ גש ונענה מנית וממון. למן היום נחר אותו ד׳ לנחלה לו תשא נגד מנשוא נטל סייגים ונדרים אשד המה צאצאי ימי קום ושנות עולמים משניני חיתם נגר נדענו ונפנרי אדם לעינינו יראו י אשר רוחם נגר שגם אל האלהיס — *) אל הנקודה הננגדה הלזו ירה מצי שנל פעמים רנות < א! *' 1 זזה נל הרי מריס וקשי ערפם הלא המה פרעות ישורון גאון גאליציע! אשר תלננה הלון וננור, ומי יננא מה ילד יום? ונאתת מי זה ואי זם האיש אשר נינת אדם לו ולא יתן תודה: ני נם מנמינו הקדושים אשי מהם יצאה תורה ומפיהם אנו חיים, לרוח הזמן התהלנו ואף חלפל עניו חוק יען עת לעשות לד׳ הפרו תורתן? ונאשר רופא אתן ישני} יגזור אגר אחד להציל את הנוף נלו מרדת שמת. אל נא רועי ישראל י אל נא תרעו תופשי תורהI לטמון ידנם נמיקי אהה, לא עת חנוק יי',6 יאנול למס עצלות עתה! ני אס עת להעלות ארונה לחימת הדת, ליי' העת גידיה תהרסנה ותערינה עד היסור נה * עת לעשות פדות זין הקיי6 ונין החול, נין מעשי ד' אשר אין חליפות להם ונין מעשי ילי אדם אשר נמוהם נתוהו התמירה גס עליהם שוררת. אמנם לא נימים הראשוני6 הימים האלה * ישורון לא יטה עור נחתור נרם שנתו להזיל את כיי1 המעמסה ׳ אשר אתם והולני לפנינה ננולתס עליו דוד דוד, ותרל עיי תלונות נרי ישראל תשמעו ני נשל נח הסגל. נורו לנס שומרי ציון* גיי' לנם סן אם לא תחישו לנס עזר ותושע לתו זרועם. נעזרות זרון ינלעו י>6 הקויש , ואגני חסן נרגליס תרמסנה ואין מציל. — נס חדלו לנס מיי'׳ את אחי העם, אשר נדעיתיו ונמחקייו מנם יפדר, אס פעולותיו רצן'^ ואין עולתה נהן, ני ר' הוא השופט את נל הארן ולא — לנס המשפע 1 ל