Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 27

27 ’יידו מפנמה *'*) ספרי אנשי סם התז נצדק האשצניס׳ נעלם אל מון תדרי קיג ולג עינינו מצפינה; ראי מוצק, אפר <ו רוו! נינתס עם כל תכונותיה ינשרוניה יתרוניה מזסרוניה נשקפת. — אס נניס דנדי אלה , קורא ידיד לני, לו וקרא ספרי האיש הדגול יקר מאלף הזה, ואז אקוה ני תועידני ני צדקתי מלש שטי. אהבתי למין האד ס נכלל ולעמי נפרס, הקוטנ אשד נל מחשנומיו ותשוקותיו ופעולותיו עליו חסונגה, נו עלה מעלה או ירו מטה אלילה, היא אש קודש אשר נגל ספריו ומאמריו יוקדת. נקון מנאינ היו נעיניו המיות ארעית׳ אשר לחרפתינו עוד עתה תמצאנה זין משפחות האדמה, ונסלון ממאיר הדעות הנשחתות, אשד נוולפזת העתיס נטעו גס שורשו׳ אהה נין נני יעקנ תנהו תענית ז' א׳ דאתי דגדולה מת״ה והיינו דד׳י יסנר דגס ת׳ה נין לצדיקיס ונין לרשעים ולנן שקולה ודוק. ומה שנת3 הגאון הזה עוד לישנ דנרי הרמנ״ס נמה דנתנ דאדס יש לו לתות נהנות וזה סותר דנרי חז״ל נמלק דצדיקיס תינס חוזיי! לעשרן יע׳ש אמדי המחילה מכנוד גאונו היא דוחק גדול למעיין ננמרא שם ונאמת היודע את תהלוכות ונינו זיל ונל הקדמונים נגד האגדות אשר שונות היו רוראותיהן עדי נמרתו עלי ספר׳ ני אתרן לא נתנן ונתנן לא אמר!, ולדוג לא הנין אות! והמליף צייתן לא יתמה לתאומה . ותה נעמו דנריו נחירה: אין יאוי להנית ויריס שכנר נתאמתו ויתלה נימיי מן היחידים שאפשר שנעלם תתנו זה או חמרס לפי שעה עיש, ונמו נן על הפינה הזו הנית הרמג״ס זיל מופתים גדולים ונאמנים נתאמר ת״ה ואין לן רנר שעומר נפנו המופת, ונר תעיינין שפיר מלתא דא פלינתא דתנאי הוא דננתרא אימא שם ר יא אותר מתים שהחיה יחזקמל עמדו על רגליהם וחתרו פירה ונוי רני יהודה איתר נאמת משל היה ולעיל מקשי על הא ואמר דצדיקיס חינן תוזרין לעפרן וניליף ממתים שהחיה יחזקאל ופירש"׳ וגיליף דישונו הצדיקים לעפרם נתתי ם ההמיה יתזקאל סמזרו ומתו ומהגי סנר לה כמ״ד משל היה ולפ׳ז נל הגי הגאי רפליגי על ר'יהודה דלא משל היה ילפיגן נאמת ממתים שהחיה יתזקאל דיפונו הצדיקים לעפרם ותורת חשה אמת . *'*׳!מאור יעצנ לנינו למציח נאומתיני משכילים ומנינים זנל מזע, אך נעלי חיות רעות ונשמתוח < ונקל להם לשלוח נעולתה ידיהם ולעשות הרע זעמי אלהיס וארם׳ אם רק מאותם תמלח וזממס יפיקו. ומה יתרון עתה להם נעמלש שעמלו לאסוף מנחה ׳ אם לא תשמור את יגלם מלכד זמיקשי התנל ותאשרס ,אורת חיים הלא טונ מהם הנועדים נעם אשר לא נאו ננרית עם החכמה ולא דרנו ננוזינותיה, יען הס ישמרו ננל הנתונ נספר תורת ד', אף ני תנהינה עיניהם מראות את האור הטונ הצפון נתונה וצדקתם רק מצות אנשים מלומדה, והמה ידעו ׳אמנה מה טינ ומה ד׳סווזל מאתם < ויתרו חת רות ק־שו ונמעסיהס יקניאוהי. — אמנה! החטאים האצה. לא ננוד ייקר׳ אן משנה כלימה ונופת יירשו, ורת צחיש חשר אלה לו, רוח ננון ולג טהור נאוה תחלה: c’est l’hyinen de Pesprit et de coeur que resultent les plus belles conceptions .du talent et du genie * 2