Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 26

מיה שלהיס: צדקה ושממה שהגה וחמלה — ע; נל אשר נשמת שוי תגיעהו׳ וקלש והדיש ושנין מקומו מש׳ה תלש שוועה יע״ס ומשמעתין מוגיי צהדיש נדודיו דשי ניתח נפירוש הר״אש ז״ל דוקיש ק״ש מ׳ית שמה יי! מלוה לש שווה ש'נ שמשי עמי השילוש שמן שיים משום שריפו עצמ® מד״ת הש שינן משוייין ודור דסטוו גפשייהו יקיש - שולם זאת נפלי, קלת ועיני דשיתש שס חזייה ר״ש דקש מצטער ו׳ יותנן על דרשה זו דעתי השילוש שינן שיים שתר ליה מלשתי להס תקנה וקיש ושמאי היה ר' יותנן תצטער עד שהוצרן לנתמו ר' אלעזר שתלש להן תקנה הא אישי סוור דתן> ישעיה שיים > דשיתת וירושלמי דנלשיס ח״ל רוי יותנן תסיד שלושוני ויווקא לש שיורין ולש שונמין שין קמי ת ומי לויקיש לש יהיה ואין קמיש ומי ישיעיא לש והיש עיש וק״ו עמי השרן דוודאי יעמיי נעת התחייה, וע״נ צ״ל לדידיה דקרש לדישת שתריגש קשתי? וארסיר שמפלת שן> שי נימת דנם ר' יוחנן דייש ליה לקרש נריש טל שורות טל! דמי פמסתמש ואור תורה שור תורה ושי לש לש מ״מ לש הו" ל לצעירי נמשיה הא איתא ומנשוש דן> צ׳ט 1׳ אמי רייי משוס ישו״י אפילו לי, קרא ארם אלא קי ש ששריש וער1ית קיים לא ימוש ולפיו נס ע״ה תשתה® נאור תורה ואור שורה ישייהו נ'נ? אס לש שנדשוק דהוש משמיה דישו"׳ אתר וליה לש ס״ל או ישיא וידיה. — ומה דהוסיף עוד הנייח נ״י וזיל ועיקר הדור נ״ל והוא פלינהא וין וולי לירושלמי דלשון הירושלי' פ״ט דנלאיס רוי ינאי מופקד אלנשני לא שיורין ולא אונתין או קמיה ומי לדיקיש לש מיועית ואי קמית וין רסיעיא לא מיועיש, ומונש י?? שוטאים מוגנים ליום התמיה ווש׳ם וילן סרק נל היד שיתא שתא שזנה ואהיה נתתן וין האוליס דר׳י משש שמא לח יזנה אז לת׳ה ודמי ה סתם נשים וילן ענ״ל. והנה לפ׳ז יקשה דווי ינאי שדרני ינאי המשמרים הנ׳יל משמיה דיני ינאי נאמרו? ועיין נגדה ני א' ווחמת יה ז״ל פירש שם אם אזנה לנן עדן והצדיקים מלונשיס לגניס ע״ש. ונם ה נפרש דקאי על ת״ה יש לפרש אס אזנה ואקום וין הצדיקים וחם א!. שזנה ואקום נין הרשעים ולפ״ז שני המאמרים הנ״ל שואתיס איה , אשיו ואין סרן ומותם ונדתה ראית הגאון הנ״ל, אולם עיינתי יייום,י המווא נע״י וראיתי דהגירסא שם ר, יוחנן ולא ר' ינאי ודורי הנאיז עולי) לננון, וועיקר הענין דנתו הנאון נ׳י שהוא מחלוקת וין יג לירושלמי והרמויס סתם ננמרא שלנו, לווי לא נן ידמה דואמת ה.ג הדעית ההן נזנרו נס ושים דילן ואשתמיטתיה ש״ס ערוך ודיה טי' ע תניא וית שמאי אומרים גי נתות הן ליום הדין ונו׳ צדיקים נמיר ננוזייס לאלתר לאיי עולם רשעים גמורים ננחנין לאלתר לגיהנם יי וסירש׳י יהמום' ליום הדין היינו נשיחיו המתים ונדמונמ להדיא 0 והרי מפורש וש״ם דילן דנם רשעים יעמדו ושעת המחיה וע״ש ונדי הירושלמי הנ׳ל ועיין ותום׳ דיה ני שנמנו דהא דיורדין לניהנם ה' להיות נימין שם יין חודש ועולין ונן הוא לדעתי דעת ר׳ יושן» וינ ל׳ג א׳ ואמר דגוורות גשמים היא שקולה נתאייח המתים ולא גי