Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 25

25 עי אם מלאות החיים את ראשו נלא עת הלנינו ללכת אתרי הנחוריס, יזשר נח דמיונם חזק מאוד והפעליות נסשס חיות הנה, יען הת3ל הנשמה עוד נכריה למו, ומנת כוסס אן ניל וששון. אלה היו תולדות שמשון וצאצתי רות נינתו, אשר;עיני כל רואימו חן ימצאו, ואת שם א3יה0 וזכרו למרתון׳ העתידות עלי שנמס ישאו.— מלנד מאמרים ומנתניס רכים: פארות חמודות נטעות;כרם חמר לתהלה ולתפארת, ועוד שרדו דנים;אמתחתו אשר לאגנה עליהן עוד אור, ונתונם מחמר: איננוד, אשר הוא תענה על טענות החכם לוצאטו נגר צני ישראל אחרון הגאונים;זמן ורחשם;משינות הדמנ״ם זיל, ימלא מדורות מראשיתו עד אחריתו. —הן ספרי התייתוני ז״ל הממולאים כל יקר, היו נס לשמשון למעין קורש, ממנו שא; דעות טהורות ואמתות;עניני אמונה ודת, ולכן מאוד חרה אפו זחמתו נערה נו, נשמעו חרפות לוצאטו ינדסותיו, אף ני לא הורידו את משה נחיר ד׳ אף מעצה אחת מטה;עיני נל מנגדיו ומוקיריו, ואת אוד פניו אף לרגעים לא הפילו, ואין אדם שליט;דוחו לכלוא אותו קרנו ולא יצא החוצה, וצנן מאוד השכיל שמחוז עשוה להטות אוזן לעצת רעיו, ולא נתן את השנינה ההיא, אשר הנאישה בלי ספק את ריחו להגלות נקהל. הן לא מרוע ל; יצא החכם שד" ל לקראת הרמנ׳ם ז״ל למלחמה, ני אם מקנאתו את קנאת די צ נ אות ותורתו הטהורה מגר איוו על ירן, ושאת איש הנינים לא ניעתתו. ואס אמנם פחז כמים לד3ר;ע;ד ד' נמשה,;ל׳ חקור הים; אם תלונותיו צויקות וגניחות , או הנל הנה יריח ישאן—ויגדיל עוד אשמתו, ני תש לחוק נאצותיו;צפור! שמיר, לדדאון עילם ולקלון נצח, הלא ארן תנדדתו וחגורתו איטאליען *). נאשר היה רוח שמשון; כליל נל תכונה וכשרון מלא מדע ודעת; נן היה לנו היכל קודש, נו *) מענה נכונה ונצחת על כל דנרי החנם האיטלקי הזה תמצא;מאמר יקר הערן: תפארת למשה, אשר הוא תפארת לעושהו, הגאון המונהק צני תפארתנו מרן צני חיות גרו. אשרי גאליציען שננה לו! אשרי העדה שהזא;ראשה! ונאוות מה שטען החנם לוצאטו על הרמנ׳ם זיל שקלקל נאתינת אנותינו, ני לדעתו התחיה אינה רק לצדיקים ולא לרשעים יעיי׳ש, לא עליו לנד תלינתו, ומצאנו לו ריעים רניס הגאונים אשר לפניו נמו ר; הא" גאון נתשונתו היקרה הנדפסת;כונני יצחק מחנרת חמישית, ונן נוטה דעת ר״ם גאון;;אורו לס׳ דניאל ת״ם על הס' ויניס מישני אומת עפר ויע״ש, רהיט; אשר דנר הגאון הנ״ל ני דעה הלזי ממקום קידש תהלן מהש״ס;כמה תקומות , דמפורש דתחיית המתים אינה אלא לצדיקים נלנד וגדולה מזו מצאנו צחזי׳ל;נתונות דף קי״א ע״נ דאיתא שם חמר ר״א עמי הארצית אינן חיים שנאמר רפאים נל יקומו נמי שתרפה עצמו מונרי מורה הכתו; מדנר. ומזה יש ראיה קצת לדנר הרי; זיל ריש .נדרים על הא דאמרינן משמיה דר; גידל האומר אשניסי ואשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל, וקמ״ל כיון דאי נעי היי מפטר נפשי' נק״ש שחרית וערנית מש״ה חייל שנועה עליה, וני הר"! ז׳ל מיסתניא לי דנאמת לאו נהני מפטר להוי חיי; ללמוד יום ולילה דהנא הגי אמרינן כיון דאי הוה נעי הוה מפטר נפשיה ממאי דנתי; 2