Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 12

12 לנוון על זה הים; מאתר: תרד אשמן השמים ררזאבלארתך יאזז, £משיך ו;פ״י ימשל משלים;אם וגגה, להם;על זה מאתר: אז תפשע לבנה (מתת שנאמר נמקרא רפה;הוראת 00 עיר)■ סוף דגר השיג המנין שלימות נדולה גזה , רודה ננל הנתונים וגורא לו מהם מרשות ננל אשר ישאל לגגו, ואם נמצא גס גדורות שלפניו וגמרו נמה געלי לשון אשר ידם ר3 למי גדרן הנזכרת, הנה הנדרסי ירע להלניס גס את התתקר העמוק;אדר יקי מליצת הכתיניס (אף נ• ה5ילוסו5יא גת השכל מואסת מפאת עצתה את תלנוסיז הסיר יליד הדמיון) וננת ירו כי רג הוא אמריו כל ל; ימשוך וכל נפס יקשיי;מעדנות, וכל הנאמר נזה על אודות;מינות עולם, ראוי להאמר נס על אגר מ ההתנצלות, והיא עוד יותר מרה ושנונה מ;מינות העולם, יען ננתנה נמה שנים אחריהן, ונקרג הימים עלה גם המלין הצעיר מעלה מעלה.ועם כל זה נמה מאמרים שויסנשניהס תלה נמלה,ולולא ידענו ני אנאחדהולידס, דמיון המאמרים ומהלן המליצה היו לנו לעדים נאמנים לאמר מי אניהם. .4§ וכל אהנת הנדרסי לדנר נשפה גרורה ונלשון -והורה, לא נשמר להיוא מליצתו גלי תערונות מלות מאוחרות ומאמרים אשר נספרי הקודש לא נמצאו, והטעם הראשי נזה היות כל עצם נונתו להודיע מחשנותיו נאר הים; ולהכניסם אל הל; נפי אפר יצאו מן הל;, על כן ירון דגרו נפי אשר ישימהו על שפתותיו, ינמר ויקר; המלה הנפגשת לו;ראשונה מפאת היותה מנוונת ניותי לנאר הגיון יומו, ואותה יפתו; עלי ספר מגלי שוס עין על נית אניה והתיחסה, אם מעניית הקדומה או המאוחרת, או מלשון התוכניים, או משפת זרים היא נלקחה. וגימור נדנדו על ענינים המדעים, אז הוא נלחן להספיק נילדי נכרים, אמר שלא נמצא לנושאים האלה שמות נכתני הקודש , לזאת איפה לא יפלא נעינין למצוא נין אמרותיו הטהורות גם מלות ומשקלים ונגיניס כאלה: אנוקה, אקלימים. הזדמנות. זריזות׳ הכרח, הסכמה, ספוג". ע״א) נתנו חתיתם;אין האיים (מיחזקאל נר״ה י׳ז מ׳א) ל; ו קר משפט (יומא ע״ה ע׳ג) יגיד עליו רעו (ינמות ל׳א ע"; וש״נ) כשגגה היוצאת מלפני השליט (נתונות נ׳ג ע׳א) תמות נפשי עם פלשתים (שם שם ע'נ) נמומן לשנים ונעש ן לעינים (קדושיןמ״ה ע'נ) ה דני יצא מפי ר׳א (ניטין ז' ע'א> נאשר עשה נ ן יעשה לו (שם מ' ע׳א) צללת נמים אדירים ונו׳ (נ׳ק צ״א ע׳א) תרעה טוג ושמן (נ'מ ל*יע״נ) דלתות המדינה נעולות (נ'נ נ״דע׳א וש״נ) למס צר ומים למן (סנהדרין פ״א ע״נ) וי קן נישן הפגול (זנמיס ל׳א ע״א) עד י; ו א ויורה צוק לנס (נכויות נ״ד ע״א) אשתומם כשעה מדא (מדניאל בחולין נ׳א ע״א) מיס ומשורה תשתה (אנות פיו ת״ד) ונירושלמי ספ׳ק דכתונות: לא מצאו כל אנשי מיל ידיהם, ונירישלתי סוף הוריות: יהודה יעלה ׳ונתדרש רנה: שמענ ו אדוני נשיא אלהיס אהה נ ת ו כ י נ ו, (ניר פרשה מ"; פסיק עמק השדים) מייתן תותי תחתיכם (שתות רנה פרשת ויגדל תשה) ומעני! זה נס נפירש׳י: סחו; והשלך (ע׳ז נ׳ג ע׳א) כרחוק מזרח מתער; (חולין קט״ז ע״נז ונפייושו לתורה: עד נמה מכנד הענויה ו שמות י' כיו) כינן יסד המלך (שם ל' נ״ט) ונזה יי ואותי לנאר מה שרצינו