Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 11

ii יהאהונות. ונויאי ישותל ראינו ויאשמה את החזון הזה, ני נשאו על שפתם לפעמים לשון הננואה הקודמת, נמליצת עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה הנאמרת נשירת הים ושנה והיתה לזנרון והי ישעיה ותהליס, ודומות לזה נאשר העירותי נמ׳א (הקדמת דייהי, פראג תקצ״ו י״נ ע״א) אתריהם וזנמי המשנה והגמרא ונעלי המדרש׳ אם ני לא דנרו על נוהרת ל״הק ננראשמה, וננ׳ז פעמים רנות נ תרו לנלנל ינריהס איש אל אתיו נשפת המקרא ננל אשר מצאו, ני האומה והלשון נקשרו נקשר אמין מני קדם ולא נפרדו *). אן אור תדש זרת על שירת נת ציון נאדמה ספרד נסוף האלף התמישי, והמשוררים 'נימי ר' תסדאי ה תלו לצפצף ונימי ר׳ שמואל הנגיד נתנו קול" (מלשון ספר הקנלה לראנ׳ד ז״ל)אז ישיר ישראל שירי הוד אשר לא נשמעו מאז נסתם התזון, ושופטי יהודה ידם האתת מתזקת שננו מישור לנתות לאומים, והשנית אצנעותיה נוטפות מור לשיר נשירים מתוקים תונש ונופת, נעת ההיא ננקעו נל מעינות המקרא ושערי גהרותיונפתחו, להשקות מהם מטעי המליצה, שטו העם ולקטו על שדה הנתונים מפה ומפהויניאוסנחונרת, ומראיהם גלות ארז עליו מקלעות פטורי ציצים ותמרות ופקעיס שחונרו להם יחדיו נערן נתמד אף נעים. נמלאנת »תשנה נזאת מעשה אורג הנדרשי אמן יקרא, ני נתראה הקשת רג צנעים נן הנתונים המשולנים ונלוליס נאמרות המלין נתנלול נחמד ונצנע רקמתים, וניותר נשנותו את טעמי המאמרים לעני! אחר מענין הנאמר עליו נתנ׳ן, חז מדנרי נאוה עד מאוד, ונמעט אין ערון לו נזה נמליצה נני דורו. ראה ד'מ נפרשה טי: העל אלה ה ש ל נ ת נשמה אחרי גיו ונוי מדי עלותה ני ת ד' נ ן תנעיסנה? המנלי איןאלהים עליך לדעת את מוצאך ואת מנואן, המנלי אין קנרים תמתין להגקס מאויני ד׳?—• יום יעלה נמעלות איש הנליעל׳ מדי היתה נסנה׳ ויום משמים ירד איש האלהים, המלן דנר רדה. ונפרק יו״ד יאמר א3 הצלחת הזמן: חשוקין נני נלי שם ואנשי השם המה שנואין, תקריני הרק והמלא תסיעי —הסר המלנים איש ממקומו להשים פחות משפחות ונוז משפתות תחתיהם׳ ונפרק י׳אעל מהפונות המקרה :המון תמורות נזמן קצר וצנא חרפות עשרת אלפים נחודש חליפות׳ והמונים נאלה. גסאיןלנחר, ני לפעמים יערים להני; לו נראם המאמר (נלתן קצת) יסודואנן׳ אשר עליוינונן אחרי נן אתד המקראותנאופן מפליא ומתמיה׳ ומזה הזנירנפ׳ט ממשים אלף כסף *)ולא נמו שנת3 אמד החנמים נזמננו׳ ני לא רגל לשון התנ״ן נפי רנותינר ז״ל ולא נמצא רק למצער נלשון המשנה נמו וההרים אשר נמעדר יעדרו, (פאה פ״נ מ'נ); לא נן הדנר׳ ני אם נס נגמרא ונמדרשים, אשר רונם ארמית ׳ תמצא שיחות תלמידי תנמיס על סגנון לשון הנתונ ׳ והא לך נאלו מרונ מסנתות הש״ם ונן מהמעט מירושלמי ומדרש: פין יד נ ר מנמות ו ל נ ך יהגה הגונות "מו׳ (גרנות י׳ז ע'ו0 אין מנמה ואין תנונס ונו׳ (שס י׳ט ע'נ) דמו נראשו (שם מ' ע׳א) יעצו ע ל ין ר ע ה (שם נ׳ו ע'נ) עיני ראן ולא זר (שנת קמ״ה ע׳א) נגזרת עירי! פתגמא (מדניאל נפתחים ל׳ג