Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 9 (1847) · p. Seite 5

5 ני יצטרפו לעזוג דרך• ושעם מדי תפקאגה עמיהם להשפיל נאמתתי להבין ולדעת י מצותי ותודות׳, ע"כ טו3 להם לאטום אמס משמיע , וישמו!ו פי ישתוקו קילוה אקורא להם נקרב לנס; סורו סודו מדרפיפס היעים, ודומה למליצת ישעי' ו׳ י' השמן ופו' 0, יראה ופו' ופן אמר האפס משלי ט״ו לא יאה3 לן הופא לו אל זאפתים לא ילך. ו׳ צורפם, יען פי צירוף הזה3 והנסף ופל מתפת יעשה רק יתהם נאש להנתיך ע״כ הושאל שורש צרף ובאון להוראת העונש והפליון, ופמת הנ' יען ני התעינו עלילה ע"פ הדין נותן פי אענשס על רוע מעלליהם. איך ^עשה , ר״ל אמרי היותם נת עמי אשר קרנתי לענודתי ונארתי לי להיות עם קדוש וממלפת פהנים המורים צדק ומישרים והפרת אמדותי לפל נאי עולם . יאיים הס יותר להענש נהאטיאס מטרת תעודתם היקרה הזאת (דומה למא׳הג עמום ג׳ נ') רק אתפס ידעתי ופו׳ ע״פ אשקוד ופו׳ וי״ת אפיין אעניד מן קדם אוני ננשתא דעתי ופיית נם ע'נ זקנים נאלו היה נתו3 מפני רוע מעללי 5ת עמי. 1' 2N1V! , לפי הנתיב ר״ל אך שהוא הורג ושומט נלאשר יסגענו, והפתינשאוט י׳ל נמשך על המשאזת למדדו רד״ק ות״י, ולפ״ז שורש שאט ושטא דומים בהוראתם על ההתפשטות, ושורש שאט הנאמר בתורה אצל הקרננות ובקנלת הל״ת גם ייזולין דף מ׳ מפורש ג״נ נקנלת אז״ל רק על הולנת או הנאת הסנין, תאת ני אירסה ר״ל דאיקת הסנין על צואר הנשאט פסולה ע'יפ הל״מ פנודע. ט׳ מעוף, עיין מ״ם למעלה ד' נ׳א. או שהפונה יען ני מדרך האויב לדמום ברגליו ולהצית יאש פל עשב וירק דשא עד אשר להנה תלהט מסניב ולא ישאר מאיר בארן לאיתו יזיי ועוף השמים ע"נ יונראו לנוד משם אל מקום אתר. י״א י*ב מי 121׳, . י״ל נל איש ואשר דני פי ד' אליו ידעו ויבינו מעצמם הסבה אשר בעבורה קצף!' על הארן לשומה שממה וארנה. לפניהם, ר״ל דבלי עמל ויגיעה היה להם ללמוד ממנה מציתי ותוקותי. י״ג הבעלים , נעל הוראתו הראשונה על האדון, 'אצדוניס פנו בו אלילים ויען עי יאפו נל פעולה מפעולות הטבע לאליל אאר ילסי מספר המעשים אשר יעשו בשמים ובארך פן היו מספר אליליהם השונים וע'נ יאמר פה בל׳ר נמ״ש שופטים י' ואת העשתרות נל׳ר. ייד מאכילם ׳ הננו• יייסב על ישראל וליופי המליצה אמר 3ל״נ נא3 הנועם על בניו ומראה נזה נעסו עליהם במנעו להזנירס בשמם, ואף ני באר את'נ יותר אתר רק את העם הזה, ילא את ישראל, לשון שפלות. ננידע ני עם יורה לפעמים בהוראה צדדית גס אעאיתות. ט״ו בלותי א1הם, ר׳ל יונס רדייק. ט״ז למק1ננ1ת, מנהג ייי קדם ולפנים נם בישראל להשניר נשים מקיננות על נל מת (עי נתונות פ׳ד יי״י וסוף מ״ק) ויען ני נבוא האויב יפלו אללים רניס ע׳'נ צום לשלוא למקוננות 'לאנמות היודעות לעורר נפי ונהי י ננודע מטנע האדם אשר מדרנו להתפעל אתר מקינת רני לבב ננשים אשר דמעתם מצייה. י״ז עלינו קינה, מאמר הנביא ’0° פלל ישראל, דק להציג לפניהם הרעה העתידה להם, מתוארת נשדד המליצה!5ל סרטיה למען לא יסתפקו עוד באמתתה . ועפעפינו ׳ העור האיצון אמנסה את העין הפניתי יקרא עפעף משורש עוף המורה על מהירות התנועה, ין יסד ד׳ נטבע שיספר העפעף במהירות נפלאה למען שתור העין עי׳ז מפל אי! ממון, ואפשר פי אישון העין ר׳ל נלי הראות נעצמו יקרא עפעף, והטעם ע1 ני אום הראות מהיר התנועה מנל שאר האישים לפעול פעולתו לעוף מצד יז לצד אאר׳ נמו התעיף עיניך בו;השלי ליג). י׳חאיך שודדנו, תאמר ו°יי ציון המילליס נשנו רותם. השליכו, ר״ל אותנו ע״ד(ויקרא י״א) ולא