Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 52

52 אס נגל;את לא תונו שמוני התנונה השנוא חותה, ואת המחזיקים 33רייזה ככוח נכון ול3 עהורל אל תתפלא, קורא יקר, עלי הוזזיו! הלזה! מה מעילי אמרי דעת לאוזן ערלה לא שומעת! "אם תכתוש חת האויל נמנתפ נאיו המפות נעלי לא תסור מעליו אולתו, אתר המלך החנס מכל אדס משלי ה'ז כ״<, אך אס מצח אחד מני אלף אשר האיר נשכל מליו את עיניו הכהות, וירם,* אא עסךנתו, האחל מה ר3 השכר לשוחר נוונ כמוהו 1 הספר הנ׳ליצא שנתתק״יג נשם: תשועת ישראל נדפוס האדון שמיד לאור. ואמנם ראשונה משננו כי נל ההוכחות והתשונות לגול תעלינו אשמת חגם זו; אך למותר נדורותנו אלה אשי הלאה האין דעה, ואורו עיני העמיס לנתון נין דנר אתת ונין עלילות שקר, אשי שנאת הדת יולדתה, וחהנת נצע אומנתה; אולם המאורע הנורא אשר קרה זין שנים לא כנירים נדתשק ושנוי נרהאדום, הה, למדנו דעת, כי לא כן הואי ההמון, סמי יאמין לכל דני / ואף כיילדעת קדומה, אשר שינה זרקה נה, ויקהי1 פגיה רנו מזוקן. — אס אמנם עיר המעעירה וויען, עם רננות נניה חכמי לי וצנון׳ רות, יפי ארמנותיה ועידותיה ונתי מדרשיה לכל חכתה ומלאכה, ואסופיא הפייה שניות חמדה׳ אשר לנו ירשה מני אנשי שם נכל דור ודור — תחי® ופננחה כל אשר נשמת שדי תחיהו, ומה גס איש מגונות וחוקר אל כל תכניה׳ וכל זאת לא ארכו לו ימי שנתו נקרנה. אהנתו ׳ לא אל עיר מולדתו אשי השניעתהו רוגז ועצנון עד נלי די, נכל תדרך כף רגלו אן קיצים וסירים סננוהי׳ ואל כל אשר היה רוחו ללכת, מצא שען ומונע תמיד ~ ני אס לא3 יקיר לי• ולאשת נעורים אשר דנקה נפשו 3ה, היא מסנה רעל ננוסו הרויה, היא העתיקה רגליו מקרית תפארת, לחצונ להצלחת נפשו ושמחותיה נעיר מאפליה קאליקאוו קנר! נשינו מאדן חמדה אשכנז העירו את רומו רעיו החנמי® המפוארים קראנונאל וראפסירע לעשות לו יד ושס נתנמות נסיו ולפעול תושיה לתועלת חמיו אשר עוד נשסל המדרגהיעתודו, ושפת עס לועז נכ-יה לתו. רעיי המשכילים ה עירו ה ו, אמרתי, ולא תשוקה פנימית הניעתהו לנוא נקה1 תופשי עע, ולהתנות עם התחנרים נשער לגאון ולחפארת. הן גקיני ראשיי* כל עם ועם, לא ישאפו לרשת כנו!- מזזון -arice 01 lainc is ava״־ .ce of air׳f ני אם נמשניות לנס פנימה, נאוצרות נינה ודעת, אשר קנצו עלי', ועמל רוחם ימצאו שנר ושילום על כל התלאה אשר מצאתם, עדי נתנה החנייה לחו את דודיה, ותהי להם סוכנת. רק חכמים נעיניהם וננעריס נלנותם , ה, אלה אסר «מצפוני נפשם אין קול קורא לתו לאתר. ר3 לנסי■ ני וזי!', ממותם 1 המה ירדפו גלי משן אחרי צל הנורא ׳ אמרי מאור מתעה: הכני,׳ המה ישתוקו לשתות מסף רעל: התהלה ׳ חשר כל שותיו נצח לא ישנרו י*" צמאונם, אשר יוקד ננסשס עד היסור 3ה — ותהי להיסך, ני יגדל וישגה׳ נאשר יוסיפו לשתות. גס שמשון נתן עתה אל לנו׳ כי איש רעת לא נייי, לאסוף תושנלות וידיעות אך לנפשו, ני תהיינה לו לנדר לנחלה כל הימי®׳ ואתו לניו לעפר ישכנו! ׳ ני אם עת לאסוף חכמה ודעת לנתי נפשו, יי1" לפזר אתהן נין אחינו ורעינו, אשר למתית נפשם הרענה שלחנו הנה. ואה' יאפית תנואת רוחו, החחנרתהיקרה: שנילי עולם׳ קוללת מלק א;יא׳ יי®, זרמה עליה השמש נשנת תקס׳ג. אמנם כל קורא נעין פקוחה יראה ׳ ני מפי® היפה מגמת שמשון נספר הזה: למול ערלת לנ וערלה שפה ימליו, להייי" L