Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 8

וריל עשה אותנו הדום לרגליו ודגש הת״ס לתפארת הקריאה והשפילנו עד עפר ואפשר ני נס מוה ידמו לשאול, ויתירגס דוו דנד ערנידרקזט אדער פצו.־זרען הינונטערלוד צרופנו! ונן ישנו לארןידמו;קני נת ציון ואינה ני) משורש הרם;ה והיא ס'הפ ננלעת נמננווי, ולש"; הוא ניע נמנות שינות, ויהורנס דצו דטלען.לור ערדעצוונד דנד ערניז־ריגט׳ דיוו צו5טעסטען ליצ!ן׳ט, וידמהנוה לשורש הלן אשר נעתיד יאמר גס ממנו אלן תלן ונו׳ גחסרון'ה״א השרש. מי רו®, ננו׳ לעונש אלוה נמו נוס תמת ד'ונוס התרעלה, ואפשר ני המנהג היה נימי קדס להשנינ מתויג׳ מיתה ארצה ולהשקותם נהנרת נוס התרעלה אשר צפו את'נ למיתה ידועה המעותדת להס אחר;מן מה (ע' נס׳פעדאן תולדת סאקדאטעס) ומזה לקותה המליצה הזאת, ויתנגד לפ״ז תאמר •ה היטג לנתוג שלאחריו, והיא יוסי המליצה ננודע. קוה. לדעתי היא תשונת השם על מאמרם ננתונ הקדום ונדמה שם דיל נותיל שם לעזרה, ואתר פה דר ן היתול קוה לשלום! הצורר,!. צור צחיןי פרידען? הלא אן שוא תקוהן ותוחלתן ננזנה, ני תחת שלום אשר הנטיתון נניאין נניאי השקר אשר מזו לך שוא ־תפל, ינואן אין טו3׳ ותו!ת מרפא לתנתן האנושההגיעתן נעתה, ני ננר. טן; מרן, עיר ׳ושנות על קנה א״י הצפוני אשר משם ינואו הנשרים הצרים עליהם נשמע בהרת סוסיו , עטישת הסוס היוצאת מנחיריו נקראת נתרה, ואמר סוסיו נכנוי הנסתר המוסג על האוי3 הידוע. מצהלות אבירים / ר׳ל קול שמתה וצהלה אשר ישמיעו הסוסים החזקים ״:קראים אניריס נהרידה תלתתה, ננולע לתני" הטנע, ני הסוס ישיש לצאת נקר3, כאלו יתוש הרגש הנווד והתהלה האחוזים 3<-ק3הנצחון. י"? צפעונים׳ שורש צפע יורה נערנית על נשינת והוצאת רות ואויר תמותת, ניפט צ1וי0וזוי5ען, וממנו נגזר שם תואר צפעונים לנחשים ארסיים, תחת ני שם נתש סתמי יאמר גס על הנלתי ארסיי. ומזה תנין מליצת (ישעי ט״ו 1 כי משורש נאש יצא צפע, ונא שיזה התואר לנד 3תקוס שם עצם עם התואר. אי[ להם לח®, ר׳יל נס חונר חנריס תחונם יודה וינוש ני לח יועיל לו לחשו להנצל מנזק הנחשים האלה לדומה לתליצת המשורר תהל־ס נ׳ח ו’) ונ"ז.ננוי לאוי3 תר ונמהר אשר י3וא עליהם ולא יונל איש לעמוד נגדו. י׳יח מבליגיתי, לדעת הרי׳קם שם נמשקל מרנית עם ננוי הקנין משורש 3לג המורה נערנית על הזהירות׳ גלצונלען ׳ והושאל אח'נ על אור פני איש המתחזק ומרהי3 עוד 3נפשו, דך טנוצורקט צוונו־ ערוווטוזיגט, נמו השע תמני ואנלינה (תהלים ל״ט) המנליג שוו (עמוס טי) או על איש המתנתם על צרותיו דך צאיפרזייטערט , והוא פה ונאמר הנניא המתאונן על צרות עמו, והנמה הנה ידוע תטנע האדם ני הצער ודאנון הצג נעצתם הס עונג ועין לנפש האומלל, תחת ני השמחה והששון נקון תנאיג 3עיניו, ויאחר א״נ פה, כי רק היות לנו דו־ תנתומו ומנליניתו על יגונו. י'2! הנה קצל, לפיד הוא תאמר הנניא השומע נאזיון ננואתו קול שוענד הגולים ראשונה עם ינניה מלנס ננלה , תשר מארן מרחקים על נהר ננר אשר ישנו שם ישמיעוהו לאמר הדי אין שציון ונוי ני יכול האויג לצור עליה וללכדה? ושומע נס השינת הש״י על זה מדוע הנעיסמי וכוי ני אס כנה הס עושים לי, אין יוכלו לחשוג להנצל תנף האוינ אחר הוא שננו אפי ומטה זעמי. כי עבר קציר, מאתר הנניא נשם יושג׳ ירושלים אשר קיו לעזרת מצרים נל ימי הקיך עת צאת המלכים ללחום מלחמותס, יען ני אז אחרי כלות הסתיו והגשם חלף הלן יתוקנו הדרנים והמסילות להיות טוניס וראויים לעבור נהם מחנות אנשי