Kokhve Yitsḥaḳ · 1847-01-01 · 8 (1847) · p. Seite 7

י׳ל נל אווד מהסופויס רומני ההורה עשה לעצמו ענו שקר לזייף ולשקר ד3רי אמת הנתונים, ומלת סופרים לפ׳ז נושא המאמר, ונראה מדנריו ני הנניא הוניוזס שזייפו התורה, ואין תורת ד׳ האמתיוז עוד נידם, ואפשר ני למען היות הינולת נידם לעשות הוענת ה' אשר שנא ולהתעות העם נשקריהס וננזנימם זייפו נניאי השקר ונהני הנעל אשר היו נימיו אתהתורה, וננין נזה יותר מאמר חלקיהו הנהן(מ״ננ׳ג) ספר התורה מצאתי, ר״ל האמתית נאשר קנלוהאנותינו נהר סיני, וקרוג לזה אוזז״ל מאוזזיהו ומנשה (סנהדרין ק״נ 5' וק״ג נ'") שהיה קודר האזנרות (ר׳יל שנתורה) ונות3 ע״ז תחתיהן ויתורגס. וויו! קאוכככו ו1יר.ר זאצען ודר מגר 1ויי!ע ווונד דיוו?עהרע ג(!טטע0 ווי!ט בייוו ווונט, דאו דצון יוצוהדןיך דיו! וובטרייבעד דן לור סערפוו!טוגנ ווייגען פצו?טען ןזריפפע! אצטוופפטען. ט׳ הובישו , ראוי להם' לינוש ׳ ני איזה חרמה מכל מיני החכמות יש לסם ז אס נדנר ד' מקור כל החכמות ויסוד מוסד לנל מדע אנושי מאסו, או שמוסר למעלה , והכונה כי ננוא עליהם כל הקללות הכתונות נתורה על תוענותם, הלא ינושו החכמים האלה נעיניהס, אשר זייפו התורה להסיר "עוד הקללות מתוכה, למען יוכלו התעית העם על,נקלה אחרי גלוציהסוההפעיל פה הוראתו עומד כתו הקל כדרכו לפעמים. יי?׳ורשום, לדעתי יורה שורש ירש על כל החזקת נחלה הנעזנת מנעליה שמת אוהלן נגולה או גורש ממנה, נמו ויירש זרען את שער אויניו (נראשיתכ׳ד) שהואייעוד ההננוחה שאויר זרעה יגורש מנחלתו והוא ישנ תחתיו, ומזה נקרא אח'נ קרוני המת תשר להם המשפט לירש נחלתו נשם יורשים,ופה יקראו ג'נ האייניס הזרים אשר י־חו נחלה ישראל הגעזנת מאתם נלכתס נגולה נשם "רשים. יייג אסוף אסיפם, אעשה להם סיף ושניהם לשון כליון, ני שורש אסוף יורה נהנחתו הראשונה על^ קנון המעט אל הרו3 והאחרים אל הכלל וחנורם למקום אחד, וע'נ יורה נ'נ לדעתי על 5ליון דנר מה, יען ני הנעדרים מניר ההויה מיום נרא אלהיס ארן ושמים הן ינים נתספר עד מאוד ויותר מהנמצאים עוד י ע״נ נוכל לומר מכל דנר הנעדר עתה ני יאסף ויחונר אל המון הנעדר" השוכנים כנר נארן הנשיה ועולם ההעדר ואין, ודגןר״2ערערפער11ע!וגןאוגדדעט גיבטדיגט . איןענבים, לא ששני אלה הגפן והתאנה עיקר הסרות אשר עליהם יחיה האדם נארצות הקודם מלנדי הלחם תיאר פה אנין האין נהעדרים, נמ״ש נמשא נקניניס שהם שלות האומה יאשרה. וישנו איש תחת נפנו ותחת תאנתו ונדרד׳ק. והעלה, נגזר לדעתי משרש עלה, יען כי נסי הנודע תכלית העלה לעלות ולהגן על הפרח והפרי מקרירות האויר ושאר מקרים לא טוניס לצומח, נמו שיקרא גם חלק הנגד והסמרטוט (ספ[ווטטער) אשר יותן על המנה ועולה עליה להגן אותה מקור שאויר המזיק לה נשם תעלה משורש זה, נמו רפואות העלה (לקמן ל') ויען ני התעלה פפ!ו<טטעת מסננת רפואת המנה נאמר נל״הק על רפואת מנה נעצמה שורש עלה נקל, מדוע לא עלתה ארוכת נת עמי (ה' נ׳ינ) ונהסעיל נמו להעלות לה ארונה ומרפא. ואתן, ר״ל מה שנתתי להם מלני אלה יענדו מהם יהמ׳ם נמלת יענרגס כנוי הפעול ויורה פה על הגנול שממנו נמו נני יצאוני ׳ יצאו ממני. 'T עלמה, מאמר הנניא נשם ישראל, אשר יאמרו אז נצר להם, מדוע נש3 פה נערי הסרזי מקום אין תחסה מאויר׳ הלא טחנ לנו להאסף לערי התנצר ונוחיל שם עד נוא עזר ותשועה לנו, או עד אשר תכלה הרעה לניא עלינו לצמיתות. הרמנו, פעל ממין הקל הנגזר משם הדוס רגלי (ישעי׳ ס״י)