Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 82

82 רושם להכירה וו׳ ואיש ואיש לסי מהללו ושכלו יהולל. הצדיקים מסורסמיס לשכת ואנשי כסל מרים ומפרסם הקלון אשר יקנו מזין האתרים, וכל רואיה- יכירום!ראותם!זיונם, כי הם זרע לא אמון נאז ד׳. ויתירגס: Schande .jeichnet die Thoren aus ד,י״ת, ואורת צדיקים כאור נוכה סול! ואור ער נכו! היום, כמענו נצתי מונן הוא, אין הונתה מלת נכון על אור היום* אן זה היום סמצאתיו נכון חמותי ראיתי אור ידוע ני נוכה הוגת על אור הירא והנה אם נתכונן נראה, ני הלננה איננה!מלואה נ׳א ארנעה או תמשה ימים!חודש, וככל שאר הימים היא פעם כחצי עכול ופעם מנוסה מכל וכל. וידוע ני המשילו הנניאים את הצרה ללילה׳ ולפעמים יהרה המקרה שנס כליל שהיא מלאה, אם הוא מעונן והשמים קירות לכושס, לא נראתה ואיננה מאירה לאדן ולדרים וימש חושך« לא כן היום, אן> שהוא מעונן ולא יזרח כו שמשי מ'מ אור הנהו ולא יחשן מכל וכל אן> אס ענים כסותו, וכן המשיל החכם היט! חיי הצדיקים נעוי׳הז לאור נינה הירח, ש!ע יפלו וקמו ׳ ומענו מעני יטעמו פה מטו! אור ההצלחה ותמתק העונב, אך כל תקותס היא על העו׳יהי הנצחי ועליו נוסדו אדני תקותס, ואן> אם הצלחת העולם העוכר הלזה מתמוטטת היא אצלם ופעמים נראתה ופעמים מנוסה, מ'מ היום ה!א נכו! הוא נידם ומונטאים שירדו ישרים ל!וקר, כיום הזה שנכון מו!טח שיאיר, וזה אתרו: ואורח צדיקים: ר׳ל תהלונתם!עולם הלזה׳ נאור נינה, פעמים אוי ורונו חושך, אך הולך ואור׳ ו״ל מדי קר!ס לתות, התהרנו נס לאוד, עד נכון היום י עד היום ה!א המינטח, ויתירגס; «!Der Wandel der Fron Men ist wie Mondenlicht, immer Heller werdend, bis zum gewis- .sen Tag שם נ״ה עיניך לנוכח ׳!יטו. לשון הכתו! הזה סכנה לזונות, זרה לדקדוק הלשון, והראוי תנטנה. וענין הקרא נמו אס תיטי! שאת ונמשך אל הקורם, ני איש נעוה ל! ומלא סיגי רשעה, ומלא דרכי הפכפך לא יוכל לשאת עין לתרום, לא כן טהר העינים הנקי מכתמי עיל — ויש פה עוד כונה שניה נמלת נוכח אשר הוראתה העקרית התנניות!מעמד והוא נפעל מןזורא יכה תענין את כל ונוכחת (!ראשית נ' ט"ז> ויתורנם: Deine Augen schauen ,tadelfrei hin, deine Blicke gerade vorwärts שם נ״ה עיניך לנוכח י!יטו ועפעפיך יישירו נכדך. נראה לחקור, ני!לי ספק נכון הוא לאדם להתהלך!משרים!דרכי המוסר והמציא לאכול מסרי ען החיים וחי לעולם, ני זאת תורת האום וזאת תעודתו על' תנל׳ אכן לא טו! היותו לכדו סנור ומסוגר!די!נדרי המוסר לזלתי צאא החוצה להתער! עם הכריות ולהועיל ל!ני גילו!כל מה ואפשר׳ ני לא לתואי!ראו ד', נ׳א לשנת ולעשות נין!ני אדם נסי מסת ידו אשר חלק ד' לי להועיל, ני מה נקל לו אז להשתמר מחטיא!הסנרו!עלית קיר קטנה ועיניו טחו מראות מאותה מכל חמודות הת!ל ונעימותה ולא יאנה ד'!אנשים נאלא כמאמר אי׳ייי האי גאון תפארת ישראל ואור הכילה רנן של ישראל נוצינא קדישא נש״ת מהו' משה סופר נ׳ע ע״ס ויתהלך חניך את האלוקים ואיננו כ' לקח אותו, היינו על ני הסרים חנוך את עצמו מכל נגי אדם ולא הלו!קדושתו יתר על כולם אך רק עם ד' לכדו, לקחו ד' מן האין, נהחטיאי L