Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 83

מערת ד' עם נייאתו, גי לא גיא ד׳ מלאיים גאון, אין זאת תורת האדם: עוג אשר יאחוז גזה ונם תזה גל מת ידו, וירא ד' יוצא ידי שנימו, ועוג תורה עם דרך ארן, וזמן תורה למוד וזמן משא ומתן עם גני אדם לתוי, ועת לשתוק ועת ליל מסן תמת השמים סה גארן ודרך הממוצע הוא הנגמר ׳ ואף יי נגד היגר להתתגר יתד גלג ונרות אמד עניני האלוה ועניני גני האדם, יהתננדם נהנעה הראשונה ונסי ענעס, אין השם עיניו על דרייו והוא ינע תמיד ללעוש רותו היטג היק מחלאת התומר׳, הנה נם הגתש צהסך למעה ומשענת לנפש חיה, ומים עמוקים עצה גלג איש, ואיש תגונה ידלנה ניווע, יאשר הניע למדריגה גדולה כזאת, אשריהו, רות המקום נותה הימנו ורצוי היא לדוג אתיו, והמתנגדים, הרוחני והגשמי, ישלימו נקרנו, וז׳א עינך לנוצת יציעו, היינו החומר אשר הוא תמיד לנגד מטרת הנפש, ועפעפיך יישירו נגדך, שיינו גם המתנגדים. ה׳ נ' נופת תעו פג ה שפתי זרה וחלק משמן תנה• נ״ל להניח י״נ יונה שניה נתלה תנה, והוא מענין תמשוך לויתן נחנה (איוג מ' נ״ה) כילי נחנה הועלה (תנקוק ת' ט״ו) ני נמו שהציד והדיג למען לנוד דגים ימיות פורש רשתו׳ נן ירן האשה המנאפת, היא נם היא תפרוש נדנריה מנעימים וחלקים תשמן רשת לנפש חסר הלנג למען הגיאתהו אל תיק^ ימנה ע״י מנה, ותפש החנם גלשון הזה אשר נמעט נגד ההתשל הוא ג, «נינים ויתודגס: ,Honigseim träufeln die Lippen der Verworfenen ,glatter als Ochl, ihre verführende Rede שם י׳ ר ע צ נ י ן גג ית ננרי, הנחתו על הונו אשר רנש ויגיעה ועצי, 5ייי אוכלי לחם העצנים (ההליס קנ״ז גי) ויתורנס: -Dein mühsamer Er ,werk» im Hause der Barbarn שם י״א ונהמת גאתריתן ננלות נשרך ושארך, נאתר׳ ת ך ייענין לא תאתר לשלמו (דירים נ״ג כ״א) מדוע אחדו פעמי מרנניתיו (שופטים מ' נ״ת) ני על הרוג נעת התנחם החוטא עלי ארחו, אז נגר נאגדו נותותי' מניפנים וכמעט מעות הוא שלא יונל להתקן! שארן, אינני מן וימטר נעסר «אר> שהוא נשר, ני לא יתכן להיות החנם נהני ננלאי טסשאי יאנלי נהמי ינהמי ולנפול ומליצותיו הנעימות תרתי פעמים נשר, אן שארך הוא מענין «ארית, והונח על הנפש המשנלת אשר היח חלק אלוקה ממעצ קימת לעד 'לנצח כמאמר מזקיה ולכל נהן חיי רוחי (ישעי' ל״ח ט״ז) וע׳ז אמר ככלות ימיך הוא חלק האיר הנוקני, ישארן׳ אלא הרוחני, ויתורנס• Du seufzest ,dann dir zu spät, wenn dahin dein Körper, deine Dauer שם ט״ז יפוצו תעינו תיו חוצה, נמשך אל הקודם כדעת רש״י זיל, ילי* עצה וצווי הוא , ני הוא דגר. שאינו תלוי ורצון ויאירה, ושגוי הלשון «מנים! שתה וצווי ויפיצו ועתיד, ויתורנם: Dann werden hinaus .deine Quellen sich ergießen, öffentlich in Wasserguellen מעניל ב״ד יצחק r״S שטעון.