Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 79

"5י יתסו אספר לר׳ עקינא*), אתת ני נתתי נזה יי לתפוש אותי על דנרי יייישה לאומר לאמר, ני רק היין עם מי שאומר שאנרהס אנינו לא חניון ייק אמי מן האוזרוניס (ולא ר״ע ממש) אשר על זה מורה לשון הספר והעני! ה<כלל גו. ואס נם אמו מנעלי התלתוו נתנו נאמו משאר מכלות סתרים, ייתי מהי אין נהיה מונרתים גזה לנ3דר* ומווע לא יאמין החנם הישראלי 55"יל ושוים ואצטננינית אשר האמינו נאממתם התה ■' ותה שמצטרף אל רי״ה זל׳ הלא העירותי על דעתי ני ירו גתנונתו נזה 3נונה לערך ההמון׳ ואתרי שיז(א נס״י אחה ונרי תנמה, י נול להיות ני לקט נעמריו נם ונרי מתהלות יעות נוזנות הנגררות עמס, והעריך אותם לפני השומע, ני הספר (ס׳י) סיגי ס3י3 קוטר יקר ורם, ועם דמיוניו וחלומותיו מעורר ההשנלה יאחפוש גענינים רמים ונשגנים, אגל לא אחליט נזה שרייה ז״ל גם הוא מנת 5עלי הסוו, וננר הנאתי מאמרו שס״י מן הדנריס שאינם מספיחים, ואמנם 'י,מי מצי ננו מערכות נעלי הספירות, ני נאמת אס היו נל המעיינים נם'?יירה מנינים מהספירות מה סהננת אתה, אין היזק לנו נו, אנל המקונליס ס״ה היו נעונרי ישראל, ונמעט ששנו רונ ורני האומה ואורחות מעשיה, ישלה הנינו נלי ספק נססירות עצמים רומנים נאצלים, ומפורש הענין נם' יישנת חסידים מר׳ עמנו אל חי ריקי (אמסטרדם תפיג) וזי׳ל נמסכת צמצום י1'! סוף ס״א מ״3, כיצד אור אין סוף הידוע מציאותו ולא מהיתו המציא שיש הדין נמה שצמצם עצמו נמרנז שלמותו וסנה תקום שיה ננל צדדיו המורה 'ישיאהו ונו'. שם מסכת נריאות אדם קדמון פ׳א, ונדון ירידתו האיר נחלל ההי* עגול אחד של אור רחוק מעט מאור אין סוף, ונרותו עוד האיר עגול 6יי נתונו, וכן היה מאיר ונא גררתו עד שהקיף המקים ההוא עשרה עגולים עגיל נתון עגול ונוי, ושמם נכלל וכן נפרט הוא ספירות. ונס' נונלות חכמה ז,,"י קגדיאה עלה ניד: ואע׳פי נן היה האור השני הזה של טהירו נל נן גדול י5י' סגחזרה השנית הזאת עשתה נדור אחר ונו' גאופן שנחזרתה למעלה הניאה איחה ההארה של היא הנזכר ונעשה מתנו נדור אחר תון הטהירו, וכדור זה יקיא נתר עילאה ונו' ודע ני נדור הכתר הוא יותר קטן הרנה מכדור הטהירו?5י', ונל השתות האלו הם עצמים חיים וקיימים ומשכילים ולהם נח וגנורה 5אמיל פעולות נוראות ולנרוא עולמות ולהחרינן זרע קדש מחצנן. עלה נ״א יאחר שהי׳וד עם שתי ההי״ן עשו נדוד הכתר, היו נל שאר הספירות נכללות ייח נתון נתר זה כמחול ס3ינ םני3 זה נ צד זה, ועל המצג הזה כוונו ח׳הק 5אמרם שסדר עמידת הספירות היה כעגולה, ונפרצה הקנ״ה שיצא תן הנח אל *) סנת דעת המייחסים ם׳ יצירה לר' עקינא על ני נודע מן המפורסמים ניויו מדורות שלאחריו, ולתחנר אותיות דר׳ עקינא (פרדס לרמ׳ק) שעקינא גן יוסף יהיה דורש על כל קון וקון תלי תלין של הלכות (מנחות ניט) ואמרו הנח לר״ע שלא הניא כמותו(גרנות סיג) ואי לאו דמנרזי נרקיע הזהרו נרי׳ע מתורתו ונו' (קידושין פ״א) ומן הארנעה אשר נכנסו לפרדס והשעו תעשה מרננה הני נננד הוא, ני אלישע טעה ונן זומא נפגע ולא נסמן', מן עזאי שאמר (ננורות נ׳ח רש״י פגועות ו') כל אנמי ישראל לפני כקליפת השים און תן הקרח הזה (ר׳עקינא), היה רק תלמיד חני לו(נ׳ג קנ״א) ואן ר״ע לנדו 9ננס נשלוס ויצא נשלוס(חגיגה י׳ד).