Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 77

— 77 — סעדת דאגה וכאב מפניו תנוח נל הכעס וחשוד,לפניו ישוח, אך רפאות הוא לכל תחת הרקיע. שלמח ברא״ח קולקא. Antwort des Dr. G. Brecher. (המשך ותמימה ממחורוה הקדומות .) ומעתה אקרו לווא אל דורי אנרתך הראשונים, אשר הייתי ועיניך אדוני זיזנס האהוו ומתעתע ליחס לי׳י הלוי זיל האמונה ותועלת הקמיעות, לאיש י>םי שנינו תשלים ויקרו, ואש• לתעלה מ/ה מענו וסיס ג ג גלה דעתו לאמרי ייאלר היה ונו' נאשר אנתנו נשתים לשארית ההגלים מאצטגנינות ולתשים ייזיייעות, וומ׳יג סי' נ״ג טען נגד אמונת שעולת הדוור, ולזה הורתני ני גס יעל קול יהודה עמד על הסתיר׳ הזאת, ומירן ני לנונה הננוגה שעולה ולא ליטוי ורשימת הנתג לגד. וגם דעתך וזה גלית לי. ואולם הנע על עצם היור מה שנתו ר״י הלוי ז״ל עלי ס' יצירה וננה עניניו ושם שיורי התנמות י*לל האומה הישראלית, והוא מצא וו סודות עמוקים, ואמר שלא לדרוש וו שלא ותנאים, והלא הוא ועצמו אתר וסיים י׳ד מן המאמר התמישי על דמיוני הפילוסופים שהם 1םשוק למטה מסי יצירה, אשר יותש מזה שגם דורי ס' 'לירה היו ועיני רי׳ה זיל מסושקים וולתי מסשיקים? — ואמנם אסר אני איאה וזה, ני לא נל הדורים התלה אשר שם לי״ה ושי התור לשני הנוזדי היו גס ועיניו מאומתים על תום׳ ורק הראה לו ני ידי תנמינו וזמנים הקדמונים רו להם ותנמות, וגסתתו להם שערי וינה, ותקרו על נל גלוי ייעלם, והוא רק שרש דעותם נשתלה וערך דגריהס מתור הוותר וקצתם או ינלס או ימאן וקצתם, דימה לדרך תנמי יון שהלמוד היה אצליהם. על שני?גיסי שניתי ותצוני, לתלמידים מוותרים וראויים ולזמון הע0 Esoterice) 6t exotericej לאלה הניחו מקצת הדעות אשר זנתו התנמים לולתי יעמוס עליהם ודעות ננוגות ותא ודנה הנחוצות או למעוט הונא ההמון ודודים המששטיס. ונן עשה רי׳ה זיל ויחוס אל מלך הנוזרי, אשר ואמת מעצמו יאה לוו ומהרה, ני די לנו ואמונת התורה הטהורה, ואי; צורך להתתנס יייריס הנעלים על השנל; וני תולדת התתנמות נזאת דמיוניס והולי שוא. הלא תראה אלופי ומיודעי מה שאמר 3י״ה ז״ל וסי' י״ד ממ״ה על נמול הע״הו׳ יאמר הנוחם יהיה רוחני או גשמי ׳ האומנם נם דוריו אלה נמו למיד עקסוטיריקוס אשר זנרנו, לסי שלא תזיק אמונת גמול נשמי לו על תורת, ולי °פק החנם האמתי רי״ת זיל הרחיק המעה הזאת וינו לוין עצמו, ונן לדעתי 05 שה הראה לגוזר׳ אפשרות שעולות השמות וקמיעות להאמין ום עם הקדמונים וועלי תלמוד׳ מולי שיוקש מזה, ני נם רי׳ה זיל עצמו היה תן המאמינים האלה.