Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 76

עתה יצאו הגרים ינחו הצמד לפתח ולשדר אדמתם וגני חמד תוקף ד׳ יתנו בשיר ורון יריעו; גם הרועה יבוא עם חצאן והעדר לרעות בעשב יעזבו מכלא וחדר. יחדיו יודו לאלהים זמירות ישמיעו. שם בין הסבכים וצללי אלונים יהמו בנחת זמרה תורים ובני יונים! ימללו יאמרו תודה לאלהי התשועה; כל צפור כל כנף כל בעל בגפים אשר יגביהו עופם לגבהי שמים יפצחו רנה. יהללו שמו בתרועה. שפעת עדן וגיל עתה כמים נגרים. בשדה תפרח הרוה, רנה ביעדים, על הגבעות יציצו עונג ונחת; הכרים יצמיחו מרגוע ודומיה שמחה בכרמים עלי גפן פוריה. גם בעמק גם בהרים הצלחה פורחת. כל שוכני חלד, כל יושבי תבל יחר זקן ונער יעירו הנבל. גם לשון האלם בדממה תיון; עלם וילד יעירו לבבם רנה שירים נשגבים יזמרו בכל פנה. פעם בנתיב, בעיר, פעםבשרון. כל יגון כל תוגה כל קנה ירמו. כל עצב כל אבל כל דאבון יחמו, האח, עת האביב משמים הגיע!