Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 66

66 •ואת ש?ט המוסר! ואת מטר, הזעם׳ ״כילד בקי מכל אשמה אשא הפעם! "לכן חייף בררו חלפו בחון אתה. -קרא הנה לימי ס עברו והתבונן! •תור מאוייף למחיוז עיעןז ישתה, ״ואת..עין חקירתף עלימיו תכונן; "הן אז?איור בהיר יודע, וראית: ״כי בימי חלרף אין עשית; "אחרי אשר בטח ריעון באחר משנינו׳ -כ׳ פיר אין משליו נגע אלינו•! »הגידה נא׳ אם נפ/עף לא נישמרה. "ו?אשר חיי עלמה שחקת הפעם? •העל כן מבריהנו הברכה נעדרה »;עליה;נוחו רק קללה וזעם? יקום איפה למכתה ארוכה להצמיח! ״מיוצא שפתיף קים ואותי הניח; -הפר בריתנו קרני הצלחה חדלה, T * ״ ״־'i ־* ־ V T T I ״ T ׳והקשר??.אמנת רוח אליף יחלה!?מךאיות חזיון ליל עוברים דרך חושנו׳?שע^עים אותנו תרדמה עת נופלת- וקהדר נער וכרמל יפרחו לעינינו; כגן עדן הארץ והחבל מצןזלת׳ עת פתאם כליל יחלופו ינוסו במרוצה, s ן Tי - ד t : “ t ׳ ואנחנו לנמצאים זיועס׳ פגים נקיצהז