Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 54

54 רעיוני יסמועו ננל עגר ופגה, ורומי סו״ת,אין מעצור - על אסר אין ידי משגיז להשי, את נפשי הסוקקה• — אולם עתה אמרי אסר האירוח מצפון קינים מיין לנו, 3תליצותיך הנשאות אשר אצלח לנו מהוו מכמתך וגינתך, "רעימין הרמים מרת עלי ספר ,דמות יקר ואמת, ורנשותיך הנויעים מקירות לבך כירח יקר עם צ,א השמים הולכים לנגדינו, על גולמו יופיע הוד נזר המליצה, תעודד האלמנה אם הלשונות הנשנמה, להפיח רוח מדש נשמת מייס ,אפה, תעדה אותה ,עדי עדים, 5צ,ע רקמתים לצוארי המליצה, ותש׳, את צל המעלות אשר ירדה סתם המליצה אחורנית מעת אפסו דורסיה, תמו אוהגיה," עת אל זה אגינו הנה, מגודל המית השמחה כי הסער ,קר, לגי, עיני עששו מדמעות קרים כי תלכנה ,ין צנורי עפעפי, כשלגי מים נתיק השושנה. האח! אשכח כל מרי עצג, הלאה מתני כל דאגה ותינה שמיר ופית י• ונפשי, אשר זה כ,יר ,פח האנחה נלכדה, שמלת היגון עוטפה׳ רגע, מעטה השמחה תחולתה, ,היכלי עונג תעמוד, גארמנות העדן מושגה. עורי נפשי! העוד תתחמקי? קומי אודי! הגה מ,ין האשמים כוכגי נחמה יגריקו, שמש התקוה תופיע מנגדינו, השחר גקע אורו, כנפות האון תגערנה לפידים, מנוגה ש,י, אשו — האקח צרי גלעד ו,ושם שגא, תמורת רסיס את ד מאגלי טל אמרות שושני שפתותיך? או הא,תר ,א,ני שוהם יקר ראמות וגניש, תלן> א,ני נזר המליצה התתגוססים על משכיות ל,,ך אשר כברקים ירוצצו" הן אן לשוא אהלל גודל עדכן׳ לתנס אעמול לספר תוקף תפארתן:?1שועי לחכידברןה התמהר לרבך צח1ת מע׳ומק הגיוני? — ממלין,רקה התכיע שמן רו־לןח מחלירןת גרוני? תהלתף.עת שפתי תבענו! רעמו פני פן א בצר ז׳והר;קלף פן אי^בע רוע! ולענה בי אגרע מעביודתי—ושחתי הדרף. אן מעשיך יהללוך ,שערים, ופרי ידין הטהורים יפיצו ריר ,שמיד, ויתנו קטורה לאסים י וכמו השמש ,עצם השתים כל עוד תג,ר כמרירי זהרה, תכהה עי1 שזפתה י כן תור אדם התעלה כל עוד יגיל ויגגיה עוף, והיה לארז אדיר׳ תאצם לשון מהללו. ו,עוד השקטה ואגיטה ,תכוני ,עד האשנג תולה, והנה אורחת אנשים אחוזת מרעים נושאים ,רנה אלומותיהם׳ המונים המונים יעלו הרי מליצה תעתק החרון, כלס אלין משל ומליצה ישאו, ואתה, הכהן גענודת הקודש, תקח הטנא מידם, להניף אותו תנופה, ו,כורי עשתנותיהס תקרי, על מזגת הדפום, להעלות אזכר ת ם לריח גיחות: סגותי גם אני דלגי ללקט אורות המליצה משדה ל״י ולהפקר ,הון הגאים לשבור שגר ר־נבון נפשותס לזאתי קסת הסופר אחזם ימיני, ושנסתי את מתני גנגר יודע דת ודין, משפט הלשון ותהלוכותיה♦ ועתה אס יש את נפשן הנדיגה, לשרוג חוטי מזיחותי גתון תקות מיתרי כגורן, ולתת לי ת5ל גין משליכי תגל וגורל ,שפת קודש. ומיתי, מי השילוח הנוגעים מגוי ל״י להזרים אלין למען יזלי נס מדלין, ומי יתן! כי עתה ר,תה שתחתי עשית תוניס, אם האצלת עלי מרו, חסדן, לקיים גם דגרי האגרת הזאת ,ספר.,"