Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 53

53 5ישר ידאה ננאותו עד אוג סמים. ננה היה 3עוד ראשי אל סי ישראל 3ת3ל משלו׳ המה הזילו פלגי מנמה מראש הררי שכלם, המה זנו בישימון נהר׳ נמלי התבונה׳ והס אף עטרת תפארת ששת ענר הרימו, רעיוניהם הנשנניס 3עצס תנלת שתי המליצה הצנישוס׳ ורגשות לננס הרפידו על רצפת דר וסותרת, 3ה היאו את עוצס ידם נתפארת הלשין נמליצות ושירים שונים« מתקו לאוזן שומעם 55יף רנניס געלסה נאפה בכסף ואברותיה בירקרק מרין. אולם עתה, הה, אסרנו כל אלה! חשכו הריאות בארונות שמי החכמה, עלתה ארמנותיה חרולים, קתוש וחוח 3מבצדיה, ישפתיגו הקדושה באופל נקדרה, חשכה לנו ממשל ומליצה, יייי תלמיה יבכיון, על שדה חמד גפן פוריה, ני עלה כלו קמשוגים, ואם שלשונות ספיר גזרתה תשכון בערפל אין לה יד וגורל בין הלשונות• גס על מענו ייני, בני ישראל, בתורי זמננו, אשר ינידו מבית אבותס לשאף צל ארצות אחרות , מיי אסער סי אזעק חתם ושוד, תעי רתחו על ימי עלותם אשר ילפתו ארחות דינם בדברי שוא ומדוחים, לא לאתונה גברו בארן, אן להסין על פני התבל ילקנות להם שם בעיני האנשים אשר לא ידעו דרך מבוא שתש החנתה, שנוו ילקנוו מתחסרי התבל והבניה משגה על אשר ילקטו יום יום — והיה כזה יום מחר, ומחלתו נשאת יתר מאוד, וללשוננו הקדושה יתנו כתף סוררת. ותקנון עוד זאת בעיניהם — עד אשר באו בטמאת אולתס אל הקודש פנימה ושלחו את ידס במערצה לסעף שארות מען חיינו, ולשונם חן שחוט לפלח ולהרוס מבחר עיסל מיניך, אשר בנית בשתים מעלותיהם׳ הן המה שיריך הנעימים אשר יחנקו לייעות עילם, יפטירו בשפה לדור סרה, שרקו ויניעו ראשם. יען כי תקצר ידם מהשיגם־־־ונידודי אש הקנאה יתתלטו בקרבם, לכן שתים אור לחושך, ימיזיק למר, זה דרכם כסל לתו, וזו לעגם תמיד, לא יאנה ה' סלוח להם סלה. "(*לזאת יחרד לני ויתר ממקומו, נלאיתי שוס חוח באפי ומתג בשפתי, ני סליקתני רוח בטני על אנשי ערים קטנות, אשר הוזים שוכבים בחיק ההבלים ימעשי תעתועים, דרכי האושר אבילות, נשמו מסילותיו ל לבם אך יהגה: איה איפה המסלה בה לעלות על נבעת העושר"? ושתה ו.ם את בניהם יוליכו עדי ינדלי, ועדי ידינו על במתי ההצלחה. אן אין רעיוניהס מתאימים יחד, מהם 's׳ אשר בעיניו ייטב לשנת על ראש פנת המסמר, ובין רוכלי ארן לשים קנו יתגנס אל הסוכן, למען ילמדם בחור במאזני מרמה ואיפת רזון זעומה, ובאבני!דא אליעי מהם, אשר יאהב את האדמה לעבדה, בנפשו ומאודו וכל כחו לתת לה, נערב התה באים מן השדה עיפיס ויגעים מעול סבל העבודה, אשר לא נחו מייקר עד ערב עד רנע ני יעבור, ואף תנומה לעפעסס לא יתנו דיס, ני השחר יע’י איתס מתנומתם, לפתח ולשדר אומתם, ולחרוש בבקרים. גם שניהם, יחשבם אשד זאת הורת האדם באשרו, לאסוף קנין, ולצבור הון, לשים זהב כשלס, ולכתם לאמור מבטחם, כי השם אלוה חכתה, והתבונה האין תמצא- מעט מזער יש, אשר ימצא אישי ברי וזכי לבב אשר את בניהם חסד ׳גמולו, ידריכום במסלה המדע, ובתבונה את ידם ימלאו, ובתוכם כבוד אדוני אבי תורי היקיז אשר היה עליו רוח אלהיס להגדיל חסדו עמדי, ולבלתי תת לי ההלכים יין מעומדים האלה. — ומנעורי עד היום הזה, העתיד אותי על משמרת ענידת הקודש התורה והחכמה, והדריך אותי בנתיב לשון ענר, זכרה אלוה לו 5טובה' ומעת היותי נער בן ארבע עשרה שנה , החל רות המליצה לפטם בקרב ימני אז אש אהבתה תוקד על מזבח לבבי כלפיד ברוח בל תכבה י לזאת