Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 55

55 אז אסים את נפשי מרננות המליצה, ועל נמותיה אדרוך למנצח ננגינותי לפני אשיש׳ אמרותיה. ואולם נמה יידע איפה ני מצאתי תן נעיניך. וני הנשילו אשנלותי לעשות עננים? הלא נהושיטך לי את שיניע הזה3, מעשי ידיך גלילי זה3. תנין נא מנחתי, מנחת מרחשת אשר רמשו רעיוני להקרינ תודה על מזנת לננך העהור, מעלה גא לרצון לא לסיגול ההונאת נגפש אהנה מאת ענדך הסר למשמעתיך, והחסך ביקרך, המצפה לשמוע מרום קרנך ואיתן הצלחתך תמיד, עדי יהסיך ה' אל נל העמים שפתינו הנרורה והנעימה, ואזני אדוני, ואזני, שומעות! הניתג לננודו ולננוד שפתינו הקדושה. ני אדוני היקר• אל ירע נעיניך׳ אם העתרתי עליך דנרי, ני איני יודע איזש ינשר בעיניך 5 הזה — או זה — ואס שניהם נאחד עונים לנן את העונ, תקנל, ואת הרע זרה הלאה נין השרפה — חיים יעקב אונגער מהומענא. הלומד לע׳ע נשנו! תחנמוני פה קיק לייסניק .ציון NachGöthe's ״Mignon" von Ad. Ehrentheil, Hörer der Filosofie. הידעת הבית תמו חרבותיו אחת נותרה מני חומותיו, גל האבנים שם ישאלני מה לך בן אדם׳ למה תבכני? הירעחיו י שמה שמה נפשי צמאה. הידעת הארק שם הזית פורח נצלו ינוח ינפש אורח? שס ידים ראש, יצרח הארז צבי הארצות נוף התפארת, הידעתיה? שמה שמה נפש׳ צמאה. הידעת ההר ענן נסהו בעלות עשנו אמש עלהו — הידעת הצור שם צמאים נקהלו מבין אבניו מים נזלו ־ הירעתיו? ^מה שמה נקייוי ^מאה