Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 51

— 51 — Bemerkung von L. Hofmann. יען ראה ראיתי בחוברת כוכבי יצחק ביאור לש׳ ירמיה מהלב הגדול החכס הכולל מהול״ל חיים פחללאק נ״י אמרתי בלבי: דבר בעתו רה עוג לעורר לבב בעלי מקרא על פ׳ כ״ח ו' שס וזה תארו: כלס סדי סוררים הולכי רכיל נמשת וברזל משתיתים המה — והנה כל איש לו ״T לטעום דרכי נועס שפת 7' לא ימצא קורת רוח בביאור המפרשים כלל׳ כי מה להולכי רכיל את מזשת וברזל? וביאורם שהולני רכיל מעיזים פניהם כברזל ומחזיקים מצחם כנחושה הוא לחוק ודחוק מאוד, והעיקר יוסר מן הספר. אולם אני אמרתי במפשי, כל האדם נותב בחפזי איזה פעמים אותיות ומלות שלימות בין השיטין׳ או למעלה מן יהשיטין, והנה לדעתי בש׳ הנביא הזה או בהעתקות איזה מעתיק קדמון הימה תבנית הכתובים נ״ח נ״ ט כזה: כלם סדי סוללים הולני רכיל כלס משחיתים המה נמש ת וברזל כחל מפוח מאש תם עופרת לשוא צדף צורף וגו'. והמעתיק הבא אחריו או המדפיס הראשון, אשר הניא השכלה הזאת. תחת מכבש דפוסו, ראה שתי התיבות האלה תלויות מנכדו, בלי דעת איזה מקום כבודם, וחברם ל הול נ י רכיל. תחת אשד היה לו להצמידם לתם עופרת, לזאת נשחת מראהו לא תאר ולא הדר לו. גינוניו הנביא לדעתי, בהיות שקבוצי סיגי הכסף המה עופרת כחשת יגיזל כידוע לנעלי הנימיאה וכנאמר ביחזקאל כ״ב כ', אמר שנמעט כל מיני השיכים חלפו ואינם, ורעים לא נתקו כמאמר חנ״זל גיהנס כלה יישעיס אינם כלים—־והבן תפארת חין המליצה הזאת. אלעזר בן יומן» ה^פמאן. Beiträge von Joachim Jakob Unger aus Homonan. מנחם משיב נפשנו, ■כבודנו ומרים לשוננו, ה״ה הרב התורכי המליץ וזגייל המשודר הנפלא, פאר זמננו, כליל המעלות החכם הכולל יידע בשערים לתהלה מו״ד, מנחם מעכדל שטעין, כוכבו יהל נצח כאור שבעת הימים. באישין לילה נמעמקי החנומה עת יתענג נל עין עלי דממה נעימה יזלי ,יג מדנית: "מה לו נרים נמיר, הדומיה ועת לעור י למה מחשה מצהיעיע קלני *3