Kokhve Yitsḥaḳ · 1846-01-01 · 7 (1846) · p. Seite 49

49 שמח חזה במרומי שמים אף מבכי ים שם תמצאהו. האח אלי הוא מחסי ממני! על פיהו חוללתי מרחם הורתי, אנוע מחיים הוא יחזיק בימיני לנהלני לחיק הנצח מקום מגמתי. כי מראש צורים שמה אראנו קורא אלי בעין חנינה ומפאת׳ גבעות שם אשורנו זרע דמעותיך תקצור ברנה. שם בנחרי עדן כנחלים נטיו בין נטעי נעמנים ארוח צמאוני במקהלות ישרים בנחת י שליו נפשי תתענג בהיכל קוני. קדרות כנפיו פרש הליל אך בקרב הזקן אש בוערת שמח צועד כגמר חיל עצמת התקוה בלבושוררת. אך הלילה הזה — אחרית חייחו כן תתן הצדקה לדוח כנפים, כילד שעשועים סגר עינהו עלי אברי התקוה עלה שמים.— יעקב ביברינג מסטאניפלאב. שמה הקבר לועו פתח! קורץ בעיניו למשכן המנוחה ברנע, איננה מסערות הרוח באהל האפס זרוע השוחה אך רחשי היגון הדפוני! עוד נשמת אלי קרבי שוררת חזיונות נעימות חנוני חנוני! עת עוד לפיד יה בלבבי בוערת. שם עלי גליון שמים חרותה כאצבע אלהים רשמי נחמה, הנצח—אם עדינה לבני תמותה! יאתם יצירי אלה. בני רחמה! שמח כדורים במרום הלנים— עלי משטרם יסבו ארח!נם, חאח לא מידי אב כלמו ברואים? תאם המקרה יקראו אמותם? שור הככבים בינה מעגלם במערכה נכונה מי חשד אותמו? מי ׳דריכם בצד משעלם יחלו מדודים — מי מנהלמו י- תועה בשפק בשח עינים! מחפש האדון בהיכל תפארתהו 3